מחקר

01.01.2003
Drawing on Beckett: Portraits, Performances, and Cultural Contexts

Edited by Linda Ben-Zvi
Tel Aviv: Assaph Books Series, 2003

  • אמנות התיאטרון
  • אסף סדרת ספרים
  • אמנות התיאטרון
  • אסף סדרת ספרים

The opening section of this collection presents for the first time in one volume twenty-four sketches of Samuel Beckett executed by his good friend, the Paris-based Israeli artist Avigdor Arikha.
 

These extraordinary portraits, done from life when Beckett was visiting the Arikha home, range over a period of eighteen years, beginning in 1956.
 

Even after Beckett's death in 1989, Arikha continued to memorialize his friend, often inserting images of the writer in his art.
 

The works are testaments to this special friendship between two creators and to their shared aesthetics.
 

Sections two and three consist of twenty essays by leading international Beckett critics from eleven different countries.
 

The first group focuses on those writers, philosophers, scientists, and artists who have influenced Beckett's writing or whose works have affinities to his and provide illuminating intertextual points of reference.
 

Among those discussed are Diogenes of Sinope, Simone de Beauvoir, Alexandre Kojeve, Juan Luis Vives, Thomas Kuhn, Roger Vitrac, and painter Francis Bacon.
 

Two essays concentrate on Beckett's influence on the national theatres of Japan and Israel.
 

Media and performances are the subjects of section three, with essays on Beckett's television, radio dramas, and the impact of media jumping, especially the recent filming of all nineteen of Beckett's stage plays.
 

The book offers images of Beckett, captured in Arikha's arresting portraits, and illustrates the seemingly endless number of ways critics continue to draw on the Nobel-Prize winning writer and his oeuvre.
 

Linda Ben-Zvi is Professor of Theatre Studies, Tel Aviv University and Professor Emerita in English and Theatre, Colorado State University. Her books on Beckett include Samuel Beckett and Women in Beckett.
 

She is the convener of the international Samuel Beckett Working Group of the International Federation of Theatre Research, in which forum many of the essays in this collection were first presented.

 

מחקר

01.01.2003
שוש אביגיל - עיונים בתיאטרון

עורכים: שמעון לוי וגד קינר
תל אביב: סדרת אסף, 2003

  • אמנות התיאטרון
  • אסף סדרת ספרים
  • אמנות התיאטרון
  • אסף סדרת ספרים

חוקרת תרבות ותיאטרון, מרצה ועיתונאית. דוקטור לתיאטרון (הסורבון, פריס). אביגל פרסמה מאות מאמרים על תיאטרון ותרבות בעיתונות הישראלית ובכתבי עת שונים, הייתה מבקרת התיאטרון הקבועה של העיתונים "כותרת ראשית" ו"חדשות", וכן בגלי צה"ל ובטלוויזיה הישראלית.

בשנים 1999-1994 הקימה וניהלה את האגף לאמנויות בעיריית תל-אביב-יפו. שימשה יועצת לסל תרבות ארצי בשלב ההקמה וההרצה, ניהלה את התיאטרון לילדים ולנוער, הקימה וניהלה את המגמה להוראת התיאטרון בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב.

כיהנה במועצה לתרבות ואמנות, בועדות ציבוריות רבות בנושאי תרבות וחינוך לאמנות וחברה, ובכמה הנהלות של גופי אמנות. היא יזמה, ניהלה והנחתה אינספור אירועים הקשורים בתרבות ובתיאטרון, כגון סדנאות לכתיבת מחזאות, ערבי תיאטרון במסגרות שונות, ופסטיבלי משוררים.
עיבדה למחזה את הרומן גירושים מאוחרים מאת א"ב יהושע, את סיפורו של בשביס זינגרמתבן במנהטן ויזמה כתיבת מחזות אצל מחזאים צעירים. תרגמה, ערכה והביאה להוצאה לאור את יומנו של אביה, ד"ר ברוך מילךואולי השמים ריקים בהוצאת יד-ושם וידיעות אחרונות.

בשנים האחרונות עסקה בעיקר בהוראה ובמחקר תרבות, בייעוץ ובהכנת תוכניות-אב יישוביות לתרבות ואמנות. היא הרצתה על מדיניות תרבות בישראל בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובבית-הספר לתקשורת של המכללה למינהל בתל אביב.

כמו כן, הרצתה על נושאי תרבות שונים באוניברסיטת חיפה, ירושלים, הטכניון העברי בחיפה, האוניברסיטה הפתוחה, ביה"ס למשחק בית-צבי ויד בן-צבי בירושלים.

בשנותיה האחרונות ניהלה קהילה ופורום אינטרנט רחב, מעמיק ומקורי בנושאי תיאטרון ב.Ynet -

לשוש אביגל בן, עידן, מנישואיה הראשונים, החוסה במוסד "לבצלר" למוגבלים. היא הייתה פעילה במשך כל השנים למען המוסד והביאה לצמיחתו ולפריחתו.

שוש אביגל נאבקה במחלת הסרטן במשך 22 שנה. היא נפטרה ב-7 בפברואר 2003, בת 56 במותה.

מחקר

01.01.2003
Hanoch Levin - Human, Object, Human

תערוכה: אוצרים - נורית יערי ושמעון לוי
תל אביב: הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר - אוני' תל אביב, 2003

  • אמנות התיאטרון
  • אמנות התיאטרון

אין עוד מחזאי עברי שיצירותיו זכו להתייחסות ביקורתית כה רבה ומגוונת בעיתונות הישראלית כמו חנוך לוין. החל באת ואני והמלחמה הבאה בשנת 1968, דרך שערוריית מלכת האמבטיה, עבור לתגובות הנסערות על הזונה הגדולה מבבל, דרך התשבחות להילד חולם ואי ההבנה הבסיסית לגבי ההולכים בחושך, וכלה בהפקת "אשכבה" עד מסעה לפולין קיץ 2001. זכה, ולחילופין גם סבל, מחזאי בלתי-מתראיין זה ביותר מאלפיים כתבות, ביקורות ושאר פיסות דעה ומידע על כתביו, על מחזותיו ובעיקר על ההצגות שביים.

 

צלם-האדם המשתקף ביצירתו של לוין הוא עלוב, נכה ומגוחך. אבל בצד הגרוטסקה של הגוף המושפל והנפש המתייסרת, ברורה גם איזו אופטימיות משונה של מאבק, של הליכה על סף חד כתער בין עמדה רציונלית שהכול הבל, לבין עמדה מפוכחת לא פחות שבאדם יש, אולי, גם גרעין ייחודי, רוחני. עם התבונה העמוקה וההומור המבריק הנידונים כאן. מוקדש ספר מאמרים ראשון מסוגו זה גם להשכלתו הרחבה וליושרו האינטלקטואלי של יוצר גדול. הספר מאגד מאמרים חדשים על יצירתו הדרמטית של לוין, פרי מיטב מחקריהם של אוהבי לוין, אשר הקדישו מכשרונם ומזמנם להעמיק ביצירותיו ולחשוף בהן פנים חדשות. הספר כולל גם רשימה ביבליוגרפית מפורטת ומקיפה, המצורפת ככלי עזר לקורא.

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>