נשים יוצרות בישראל 1920-1970

בניגוד לדעה הרווחת, אמניות ואדריכליות רבות פעלו בארץ גם לפני שנות ה-70. מחקר ייחודי, שרואה אור בספר החדש ויידון גם בכנס שיתקיים באוניברסיטה, שופך אור על יצירתן וחייהן. מרקוס, מרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת תל אביב ושותפה להקמת החוג ללימודי מגדר באוניברסיטה, מעלה בספר ובכנס את שאלות התם הרטוריות, מדוע נעלמו שמותיהן של רבות מהנשים היוצרות מספרי תולדות האמנות בישראל ומה הסיבות להדרתן מהשיח ההיסטורי הישראלי. בספר שערכה היא מבקשת, כדבריה, להניח תשתית של מידע אנציקלופדי בסיסי על הנשים היוצרות בישראל, מעין עזרה ראשונה לחוקרים ולמחקרים מפורטים יותר בעתיד, לסטודנטים ולקהל רחב.

"אינני רוצה להרבות בפרטים כאן לפני הפורום הזה היודע כמוני את האלף-בית של תיכון מטבח מודרני. אלא משום היותי שייכת לאותו סוג של אדריכלים מועטים המופלים לטובה, או גם לרעה באשר הם רשאים לא רק לתכן מטבח אלא גם לבשל בו, רצוני להצביע על כמה פרטים שעוררו את תשומת לבי" - כך אמרה האדריכלית לוטה כהן (1893-1983) בכינוס של הסתדרות המהנדסים, האדריכלים והמודדים בארץ ישראל באפריל 1944 שעסק ב"בעיות השיכון המאורגן בארץ". 

כהן היתה אדריכלית אשה יחידה בכינוס מבין 14 אדריכלים גברים, מספרת האדריכלית וחוקרת האדריכלות סיגל דוידי. זאת, אף על פי שלא היתה האדריכלית היחידה שפעלה אז בארץ, ואם כי הכינוס עסק בספירה הביתית שבה לאדריכליות נשים היה יתרון מוכח, כפי שציינה כהן באירוניה, וניסחה בכך בבלי דעת אולי מניפסט פוסט-פמיניסטי שהקדים את זמנו בשנות דור. 

כהן, האישיות הבולטת מבין האדריכליות בתקופת המנדט בארץ ישראל, היא אחת מעשרות אדריכליות, ציירות, פסלות וצלמות שזוכות - אחדות מהן לראשונה - לבמה משלהן בהיסטוריה הישראלית, בספר החדש "נשים יוצרות בישראל 1920-1970", שערכה ד"ר רות מרקוס ויצא לאור בימים אלה (הוצאת הקיבוץ המאוחד). "זהו מחקר ראשון העוסק בנשים יוצרות באמנות החזותית בישראל לפני שנות ה-70, תקופה שעד כה לא נחקרה", אומרת מרקוס. "אמנם פה ושם נחקרו כמה יוצרות בודדות, אך לא היה מחקר כולל שמאתר וממפה את היוצרות". לרגל הוצאת הספר יתקיים כנס בנושא באוניברסיטת תל אביב.