ארכיון התיאטרון הישראלי

בדצמבר 1965 עלה אריק לביא על במת תיאטרון הקאמרי ופצח בזמר מול אולם מלא ילדים. "קהל נכבד, ברגע זה/ מתחיל סיפור המחזה/ וזה הרגע לגלות/ את הנפשות הפועלות/ כלומר מה שמו של כל שחקן/ ולמה הוא מופיע כאן/ אבל ברמז! רק קורטוב!/ ועם תוספת בוקר טוב".

ההצגה ירמיהו בתיאטרון אהל הועלתה לראשונה באולם התערוכה הישן בתל אביב ב-10 באוגוסט 1929. בעבודה זו שאף הבמאי ומייסד אהל משה הלוי לפתח ולבסס את היסודות של שפת התיאטרון הארצישראלית המקורית החדשה.

בחלק א' עסקנו בעיקר באנשי תיאטרון יהודים ובתיאטרון היהודי בקרב הקהילות היהודיות בצפון אפריקה (מצרים, אלג'יריה, תוניסיה ומרוקו). בערך זה נפרט על אמני תיאטרון יהודים ועל התיאטרון היהודי בלבנון ובעיראק. בשתי ארצות אלה החלה הפעילות כתיאטרון חינוכי בבתי הספר ובמסגרות אחרות, ובעיראק התפתחה לכדי תיאטרון מקצועי.

אנשי תיאטרון יהודים בתחומי ההפקה, הכתיבה, הבימוי, המשחק והעיצוב היו שותפים ביצירת תיאטרון ערבי מודרני, הכולל יצירה עם מוסלמים ונוצרים, לרוב בשפה הערבית, לרבות דרמות אירופיות מתורגמות ומחזות מקור. נוסף על כך צמח תיאטרון יהודי שעסק בתכנים יהודיים בשפות שונות, כגון עגות של ערבית-יהודית, ערבית ספרותית וצרפתית. אנשי תיאטרון אלה פעלו בכל המזרח התיכון, מהמאה ה-19 ועד המחצית הראשונה של המאה העשרים.

התבוננות בתגובות של קהל צעיר הצופה בהצגת תיאטרון מעלה שאלות ותהיות רבות: כיצד ילדים מבינים הצגת תיאטרון? מה מאפשר להם לפענח את הסימנים שעל הבמה, להבין את העלילה וליהנות ממנה? האם לילדים צעירים יש כשירות תיאטרונית לפענוח הצגה? ואם כן, כיצד נוצרת יכולת זו? ממה היא מורכבת?

מה יקרה באולם התיאטרון אם יום אחד דון קישוט לא יילחם בטחנות רוח מפני שלא נכנס למצב רוח מתאים? מה יקרה אם דון ז'ואן יחדל לפתות נשים על הבמה?

בפגישה שהתקיימה במשרדו של שר החינוך בן-ציון דינור ב-14 בנובמבר 1952 סוכמו סופית התנאים להעלאת הצגות בפני עולים חדשים בשנת תשי"ג ונקבע אופן המימון של מפעל זה. בפגישה זו נולד ארגון תל"ם – תיאטרון למעברות. הארגון החל בפעילותו בינואר 1953 ופעל עד 1966.

בשנות החמישים היגרו אנשי תיאטרון יהודים-עיראקים לישראל וניסו למצוא את דרכם בתיאטרון הישראלי, שלא שש לקבלם לחיקו. ב-1955 יצרו אריה אליאס כבמאי, שמעון בן-עמרי כמנהל אמנותי ושחקנים נוספים יוצאי עיראק את להקת אוּר כתיאטרון ערבי, בתמיכה ובסבסוד של משרד החוץ והמחלקה הערבית של ההסתדרות ובחסות תיאטרון אהל.

בחקר התיאטרון היהודי התקבעה התפיסה שביטא החוקר שמואל אבישר כבר ב-1957, בספרו Teatro Ebraico (תיאטרון יהודי) שיצא לאור באיטלקית ותורגם כעבור כארבעים שנה לעברית תחת הכותרת המחזה והתיאטרון העברי והיידי (1996).

בשדה התיאטרון נכללים גורמים רבים: הביוגרפיה המקצועית-חברתית של היוצרים; הנסיבות ההיסטוריות, החברתיות והכלכליות שבהן נוצרו ההצגות; קהלי היעד ומאפייניהם הגיליים, החברתיים, הכלכליים והתרבותיים;

בשדה התיאטרון נכללים גורמים רבים: הביוגרפיה המקצועית-חברתית של היוצרים; הנסיבות ההיסטוריות, החברתיות והכלכליות שבהן נוצרו ההצגות; קהלי היעד ומאפייניהם הגיליים, החברתיים, הכלכליים והתרבותיים; דרכי המימוש של הטקסט;

בנובמבר 1944 פתח האימפרסריו משה ולין את תיאטרונו החדש, לי-לה-לו, בתוכנית הספר מתל אביב. ולין (1979-1906), בנו של רב מליטא, חלם במשך שנים רבות להקים תיאטרון סאטירי איכותי לאמנות הזעירה.

תיאטרון החאן פועל זה חמישים שנה בירושלים, בתוך מבנה עתיק מהתקופה העות'מנית, מול תחנת הרכבת הישנה. האגדה מספרת כי המבנה שימש פונדק דרכים לעוברי אורח, אך יש הסבורים שנבנה באמצע המאה ה-19 כבית חרושת לייצור משי.

בתלמוד הירושלמי, במדרשי אגדה ובתלמוד הבבלי פרוש חומר העוסק בהתנגדות חז"ל לתיאטרון הרומי. אולם יחס היהודים באותה תקופה למופעי בידור להמונים (הצגות, מרוצי סוסים, קרבות גלדיאטורים, קרקס ועוד) לא היה עשוי מקשה אחת.

נמר חברבורות, המחזה הידוע ביותר של יעקב שבתאי, עלה לראשונה ב-1974 בבימוי עודד קוטלר בתיאטרון חיפה, עם יוסי ידין בתפקיד הראשי. מאז חזר המחזה ועלה כמה פעמים. שבתאי (1981-1934) היה מן היוצרים המעניינים והמגוונים בישראל - פזמונאי, מתרגם וסופר, והוא ידוע בעיקר בזכות יצירות הפרוזה שלו ובראשן הרומן החדשני זכרון דברים (1977).

ב-30 בדצמבר 1961 נחנכו אולמו החדש של התיאטרון הקאמרי, בן אלף המושבים, ומיכון הבמה החדשני על גג הפסאז' בפינת הרחובות דיזנגוף-פרישמן בתל אביב בהצגת כנרת כנרת מאת נתן אלתרמן, בבימוי גרשון פלוטקין ובעיצובו של כוכב עולה, התפאורן הצעיר והמוכשר דני קרוון.

הכלה וצייד הפרפרים, שנכתב ובוים על ידי נסים אלוני ב-1967, בתיאטרון העונות, הוא אחד המחזות הייחודיים והמרתקים שעלו בתיאטרון הישראלי. לכאורה, המחזה הוא קומדיה קטנה של מצבים על נושאים אופייניים לז'אנר: אהבה, זוגיות, נישואים.

החצי השני הוא מופע קהילתי שעלה בתיאטרון הקהילתי של פרדס כץ ב-1974, בהנחייתו ובבימויו של יוסי אלפי. המופע היה אחד ממופעי המפתח של תיאטרון הנגד, שפרח בשנות השבעים של המאה העשרים בכמה שכונות בפאתי ירושלים ותל אביב.

המחזה אל-מתשאא'ל (האופסימיסט) הוא הצגת יחיד בערבית ובעברית, שהעלה מוחמד בכרי (יליד 1953) וזכתה להצלחה רבה הן בציבור הפלסטיני, הן בציבור הישראלי-יהודי. ההצגה מבוססת על רומן של הסופר הפלסטיני-ישראלי אמיל חביבי (1996-1921), הנושא את הכותרת אל-וקאא'ע אל-ע'ריבה פי אח'תפאא' סעיד אבי אל-נחס אל-מתשאא'ל (הכרוניקה המופלאה של היעלמות סעיד אבו אל-נחס אל-מתשאא'ל), שראה אור בערבית ב-1974 ותורגם לעברית על ידי אנטון שמאס (יליד 1950) ב-1984.

יומנה של המשוררת לאה גולדברג, שבו החלה לכתוב בגיל 11, מגלה כי הרעיון לכתוב מחזות ועלילות אפשריות למחזות העסיק אותה מאז ילדותה ממש. בעירה קובנה הרבתה גולדברג לצפות בהצגות תיאטרון, ואת רשמיה הנבונים כתבה ביומנה.