"המחוננים" - אסף ציפור

המחוננים הם חבורה של חברים טובים, כולם למדו יחד בכיתת המחוננים בילדותם, בה גדלו נבדלים מסביבתם הילדותית עם אות קין, כך הם חושבים היום, שהיתה משא לא קל והיא עדיין, בעיקר בהבטחה שלא מומשה. שניים מהם, נשואים והורים לילד שכנראה מאובחן גם הוא כמחונן, חלוקים בדעתם אם לשלוח אותו לכיתה מיוחדת או להניח לו לגדול סתם "נורמלי". 

אסף צפור, תסריטאי "הבורגנים", "החמישיה הקאמרית" ו"בטיפול", משלב בספר גם את "הגיימרים" על חבורה הנפגשת יחד מדי שבוע לשחק משחק הרפתקה במחשב ועל הדינמיקה בניהם. הסיפור הזה עובד גם לתיאטרון עבור פסטיבל תיאטרון קצר שהתקיים בדצמבר בצוותא והוא בעיניי המרגש והסוער מכולם. 

אלו רק שני סיפורים מתוך 15 שיש בספר שמתאר אוסף דמויות אבודות, עירוניות, מחוברות זו לזו אבל חיות בניתוק אחת מהשניה וגם מעצמן. החיים בעיקר קורים שם ו"אושר" נדמה כמו מושג אוטופי. להבדיל מהאופנה האמריקאית של השנים האחרונות, בספרות ובקולנוע, לתאר את הבורגנות כרקובה מהיסוד ("חלון פנורמי", רק כדוגמה עדכנית אחת), כאן הדמויות בעיקר עייפות מהחיים שנכפו עליהן למרות חיים בטוחים בבסיסם. 

כמו בכל הסדרות שכתב צפור, גם כאן עייפות ופינוק הבורגנות עצמה מכוונים את חוסר האושר שלה. התאור השקוף, הברור מתאר במחוננות בפני עצמה, קצת מפניו של דור שלם שיש לו לכאורה הכל והוא עדיין לא מרוצה מדבר. הקיום אינו חלק מדאגותיו, רק ההוויה והאכזבה. תמיד אותה אכזבה מפני אותה הבטחה לא ממומשת.