מחקר

01.01.2008
Palestinian Cinema

Landscape, Trauma, and Memory

Nurith Gertz and George Khleifi

Indiana University Press

Bloomington, Indiana, 2008

  • קולנוע וטלוויזיה
  • קולנוע וטלוויזיה

Table of Contents (PDF)

 

Although in recent years the entire world has been increasingly concerned with the Middle East and Israeli-Palestinian relationship, there are few truly reliable sources of information regarding Palestinian society and culture, either concerning its relationship with Israeli society, its position between east and west or its stances in times of war and peace. One of the best sources for understanding Palestinian culture is its cinema which has devoted itself to serving the national struggle. Filmmakers have strived to delineate Palestinian history and to portray the daily life of Palestinians - men, women, and children. As well as attempting to connect the past to the typically distressed present, Palestinian cinema has endeavoured to suggest a future of national unity, revealing time and again how the longing for personal liberty clashes with the hardships of national existence.

 

In this book, two scholars - an Israeli and a Palestinian - in a rare and welcome collaboration, follow the development of Palestinian cinema, commenting on its response to political and social transformations.They discover that the more the social, political, and economic conditions worsen and chaos and pain prevail, the more Palestinian cinema becomes involved with the national struggle. As expected, Palestinian cinema has unfolded its national narrative against the Israeli narrative. The reflection of the Israeli in Palestinian cinema is one more harsh and painful testimony to the resentment and hostility between the two peoples, who share a common patch of earth and landscape.

 

Nurith Gertz is Professor of Cinema and Literature at the Open University and Professor and Head of the Program in Theory and History, Department of Cinema and Television, Tel Aviv University, Israel. George Khleifi is Deputy Director, Institute of Modern Media, Al Quds University, Ramalla, and a Palestinian filmmaker.

מחקר

01.01.2008
נשים יוצרות בישראל 1970-1920

בהשתתפות: רות מרקוס, גרסיאלה טרכטברג, רונה סלע, עדינה מאיר-מריל, יעל גילת
עורכת: רות מרקוס
הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדר מגדרים, 2008
ספר זה הוצא לאור בסיוע הקרן הלאומית למדע (ISF)

  • תולדות האמנות
  • תולדות האמנות

תוכן עניינים (PDF)

 

מדוע נעלמו שמותיהן של רבות מהנשים היוצרות מספרי תולדות האמנות בישראל? מה היו הסיבות להדרתן מהשיח ההיססור׳ הישראלי? ספר זה תוקף את המיתוס המקובל, לפיו פעלו בארץ מעט אמניות, וחושף יוצרות רבות בתחום הציור והפיסול, הצילום, האדריכלות והאמנות העממית. הספר מתחיל בשנות העשרים, לאחר מלחמת העולם הראשונה, אז החלה פריחה ביצירה בארץ, חודש הקשר עם מרכזי האמנות באירופה, לשם יצאו אמנים ארץ-ישראלים ללמוד, ובמקביל התחדשה העלייה לארץ והביאה עמה אמנים ואתם חידושים בתחומי האמנויות. בשנות העשרים גם החלו לפעול יוצרות ילידות הארץ, ולצידן יוצרות שעלו מאירופה והביאו אתן את רוח "האישה החדשה", אותה אישה עצמאית ובעלת מקצוע, שראתה את עצמה שווה בכל לגבר, לאחר שכבר הוכיחה את עצמה במלחמת העולם הראשונה. סופו של הספר בסוף שנות השישים, לאחר שהד׳ הגל השני של הפמיניזם החלו להגיע ארצה. וכתוצאה מכך השתנה מקומה ומעמדה של האישה היוצרת בסצנה האמנותית ובביקורת.

 

אף שהספר מבוסס על מחקרים אקדמיים וכתוב על פי כללי הכתיבה האקדמית הוא קריא ונגיש לקהל הרחב ובמיוחד לקהל חובבי האמנות וכן לכל מי שמתעניין באמנות ובהיסטוריה ישראלית בכלל ובתחום נשים ומגדר בפרט.

מחקר

01.01.2008
זלצבורג של המזרח התיכון

סיפור תולדותיו של "פסטיבל עין-גב" - פסטיבל מוסיקה ראשון בישראל
יוחנן רון
תל-אביב: ההוצאה של הקיבוץ המאוחד בע"מ, 2008

  • מוזיקה
  • מוזיקה

תוכן עניינים (PDF)

 

זלצבורג של המזרח התיכון הוא סיפור על פסטיבל מוסיקלי, שבמשך בשלושה עשורים היה האירוע החשוב והבולט ביותר בנוף התרבותי של ארץ ישראל. זהו גם סיפור על מקום בודד ומנותק משאר חלקי הארץ, שבניגוד לכל היגיון דווקא בו צמח, יש מאין, הפסטיבל הזה. באותה מידה זהו גם סיפורם של אנשים חלוצים, שהתיישבו בקדמת הכנרת ובמשך שנים רבות נאלצו להאבק בפגעי טבע, בהפגזות הסורים, בבדידות ולשרוד. למרות כל הקשיים האלו הצמיחו מתוכם מפעל תרבותי שעיני מוסיקאים וחובבי מוסיקה מן הארץ ומן העולם נשאו אליו את עיניהם. ואולי זה גם סיפורה של תקופה שהפסטיבל הזה היה אחד מביטוייה, תקופה שחלפה לה וכנראה לא תשוב.

 

 

יוחנן רזן, מחבר הספר, הוא בן עין־גב ומוסיקולוג. הרצה באוניברסיטאות בר־אילן ותל־אביב. הקים ביחד עם פרופ׳ הרצל שמואלי את הארכיון למוסיקה ישראלית באוניברסיטת תל־אביב, ערך במשך כעשרים שנה את השנתון: ״הארכיון למוסיקה ישראלית - תיעוד ומחקר״, פרסם מספר מאמרים בכתבי עת מקצועיים והוציא בשנת 2000 אסופה (באנגלית) של מאמריו. לאחרונה ראו אור, תחת השם הספרותי א. אייל, שני ספרי סיפורים שחיבר: ״על דייגים וטיפוסים אחרים״(2003), ו״ריקה ועוד כמה חברים״(2004).

 

מחקר

01.01.2008
The Fools' Journey: A Myth of obsession in Northern Renaissance Art

 

Yona Pinson
Brepols, 2008
  • תולדות האמנות
  • תולדות האמנות

Table of Contents (PDF)

 

This book, dedicated to the theme of folly in the northern Renaissance, sheds light for the first time on issues that are essential for a comprehensive understanding of the mentalities, as well as the literary and visual manifestations that characterize the rendering of Folly in the northern Renaissance, particularly in view of the late medieval heritage. The theme of folly in the Middle Ages and the northern Renaissance has mainly been studied from literary and social historical perspectives. The fool's conflicted position in both social and symbolic realms has been defined thusly:, while embodying human folly and the entire society of sinners, he at the same time, also assumes the position of the wise outsider who points out the culpability of the 'other' fools. The place of the fool in northern late medieval and Renaissance drama, notably in the s'ottie and morality plays and on the rhetorician's stage, has been widely discussed. The fool's position as the incarnation of revolt against the well established social order has been studied from various points of view, mainly from historical, sociological and folkloric perspectives. Discussion of the fool in the context of the art of the northern Renaissance remains, however, inadequate. In the field of iconography and visual interpretation of the theme, no comprehensive study has been published to date. In the northern Renaissance the theme of folly occupies a central place in both literary and visual cultures. The idea of folly, haunted the late fifteenth-century imagination. This generation's fears and anxieties were now channeled into an obsession with Folly that inherited the exclusive position that, until then, had been held by the terrifying medieval image of Death. Indeed, this age witnesses the creation of a new myth in which the image of follv mirrors the troubled world-picture.

מחקר

01.01.2007
Festivalising!: Theatrical Events, Politics and Culture

Edited by: Temple Hauptfleisch, Shulamith Lev-Aladgem, Jacqueline Martin, Willmar Sauter, Henri Schoenmakers

2007

  • אמנות התיאטרון
  • אמנות התיאטרון

Throughout the world festivals are growing - in numbers, in size, in significance - and serve as spaces where aesthetic encounters, religious and political celebrations, economic investments and public entertainment can take place. In this sense, festivals are theatrical events.

This volume contains discussions of 14 diverse festival events from five continents across the globe, written by members of the IFTR/FIRT Working Group on the Theatrical Event, the same group that has produced the ground-breaking study Theatrical Events - Borders Dynamics Frames in 2004 (also published by Rodopi).
 

The events discussed here range from traditional carnivals and festivals to more controversial theatre, dance and opera festivals, children's festivals and community events, as well as saints' and workers' festivities.
 

All of these constitute part of the local playing cultures and take on significant political roles, nationally and regionally.

The authors explore and extend the theoretical frames of reference for any contemporary discussion of theatrical events and festivals, in order to provide a new and fresh perspective on past and present festival culture across the globe.

 

Official Publication of the International Federation for Theatre Research -

Publication officielle de la Federation Internationale pour la Recherche Theatrale

מחקר

01.01.2007
סמואל בקט: מחזות

מכלול יצירתו הדרמטית
עריכה ותרגום: שמעון לוי

  • אמנות התיאטרון
  • אסף סדרת ספרים
  • אמנות התיאטרון
  • אסף סדרת ספרים

תוכן עניינים (PDF)

 

בספר זה כלולות כל יצירותיו הדרמטיות של סמואל בקט, 32 יצירות שנועדו ברובן לתאטרון, מהן גם פנטומימות, שישה תסכיתי רדיו ושישה תסריטים לטלוויזיה ולקולנוע: טקסטים שנועדו לביצוע, ורובם בתרגום ראשון לעברית.

בקט (1906-1989) נחשב גדול המחזאים במאה העשרים. אמנם ״גדוּלה״ היא מונח מורכב ותלוי תרבות, ובקט עצמו היה מסתייג נמרצות מהתואר הזה, אבל מחכים לגודו, למשל, עלה ראשון במשאל שערך ה״טיימז״ בשנת 2000 על המחזה החשוב ביותר במאה.

המחזה הוצג בעשרות תרבויות ולשונות, מאירלנד עד הודו וישראל, ובכולן נחשב גודו המסתורי גיבור מקומי ומוכר, על אף, או בגלל, שלעולם אינו מגיע. רבים ממעריצי בקט מתייחסים ליצירותיו כאילו הם בלבד מכירים אותו באמת, ורק בהם מצא המחבר נפש תאומה.

לא רק יחידים טוענים שהם בלבד מבינים אותו, גם עמים שלמים כך: פולנים טוענים שכתב ״עליהם״. האירים מראים קבלות מקומיות. גם יהודים: לאסטרגון, בגרסה המוקדמת של מחכים לגודו, בקט קרא ״לוי״. על בקט נכתבו ספרים ומאמרים יותר מאשר על רוב האמנים בעולם.

פסטיבלים וכנסים המציגים וחוקרים את יצירות בקט ממשיכים להתקיים ואיכותם משתפרת משנה לשנה.

שני כתבי עת מוקדשים ליצירות בקט בלבד.

בצד העניין העמוק שגילה בקט במעשה הבריאה האמנותי, ביצירה עצמה ובמדיום שלה, הוא גילה מעורבות ומחויבות הומניסטית מרגשת בצערו, בסבלותיו ובשמחותיו של האדם: ״יצירתי היא עניין של קולות יסודיים״, אמר. יצירותיו עתירות תבונה ותובנה על ״המצב האנושי״, הן כתובות בהומור חריף הקובע, בין השאר, ש״אין דבר מצחיק יותר מאומללות״; ובאומץ-לב מופלא להתבונן בפני קיום ומציאות קשים ובודדים.

עניין מיוחד עשוי לעורר אלאותריה, (״חירות״, ביוונית) מחזה ארוך, מורכב ורב-משתתפים שנכתב בסוף שנות הארבעים, ונגנז.

בקט אישר להוציאו לאור רק אחרי מותו. חובבי בקט ימצאו גם ביצירה זו הומור נוקב, חדשנות בעיצוב החלל והדמויות ומוטיבים רבים שיעברו גלגולים עד מחזהו האחרון מה איפה.

בעיקר ״מסביר״ בו בקט מדוע אינו מסביר את עצמו...

ביצירותיו לרדיו, לקולנוע ולטלוויזיה בקט היה חדשן מקורי ומעמיק, שלא הפסיק לחפש ולעצב את היחסים החמקמקים בין ״תוכן״, ״צורה״ ו״מסר״.

אך המדיום לגביו איננו המסר עצמו, אלא חלק בלתי נפרד מה״אמירה״ של היצירה.

כמי שביים רבות מיצירותיו, ורק אותן, בקט הקפיד על הוראות הבימוי לא פחות מאשר על הטקסט המדובר.

החלל, התנועה, התלבושת והתאורה במחזותיו הם דימויים לחללי הגוף, הנפש והרוח.

הבמה הבקטיאנית היא קופסה שחורה, תרתי משמע.

בקט פועל בתוך ונגד החלל השחור: הבימה השחורה היא עדות מוחצנת לתאונת טיסה ״פנימית״, תרשים של זיכרון נוכח, חי ובלתי אמצעי: תאטרון במיטבו.

 

מחקר

01.01.2007
Considering Calamity: Methods for Performance Research

Editors: Linda Ben-Zvi and Tracy C. Davis

2007

  • אמנות התיאטרון
  • אסף סדרת ספרים
  • אמנות התיאטרון
  • אסף סדרת ספרים

This collection deals with various types of calamity and the ways in which theatre and performance practices address such events.
 

Just as calamity is not limited to one region, nation, or people, rehearsals and stagings of calamity cross geographical and theoretical borders, as well as academic disciplines and genres.
 

The diverse calamities discussed in this book attest to the ubiquity of the subject: "writ large," or "surface[ing] in more subtle ways," as David Krasner's fine introduction points out. The essays also illustrate the variety of performance methodologies that can be productively used to explore the topic.

The nine studies are grouped under three headings. Part One, "Aesthetics," offers Patrice Pavis's description of performances at the 2005 Avignon Festival, which sought "a fictional and aesthetic way out of the crisis" brought about by the calamities they depict.
 

Harry J. Elam, Jr. focuses on dramas, detailing how Lorraine Hansberry's last play, Les Blancs, and Suzan-Lori Parks's Pulitzer Prize-winning Topdog/Underdog reflect, in different ways, individual and social calamities.
 

Thomas A. King presents a theoretical study of the calamitous intersections of voice and text, detailing the historical "genealogy of that fantasy" of delineating clear parameters between them.

 

In Part Two, "Performance" SonjaArsham Kuftinec describes her work with young people from the war-torn Balkans and Jerusalem, and explores the possibilities and difficulties of creating community-based performances of calamity.
 

Tracy C. Davis, illustrating how performance theories can be used to interrogate social practices, concentrates on American civilian preparedness exercises for atomic attack in the 1950s-a rehearsal for a calamity that did not occur.
 

Linda Ben-Zvi, drawing on the work of Israeli director Nola Chilton, discusses documentary theatre, which takes its materials from calamitous events and seeks theatrical means to call attention to issues often overlooked in society.

In Part Three, "Memorialization," Susan Leigh Foster, using earthquake reports, studies what a body experiences in calamities and the ways others respond "to that body's predicament."
 

Sandra L. Richards investigates how the Black slave experience, the Maafa ("great disaster"), is written out of the histories and memories enshrined in tourist sites in Charleston, South Carolina, her target case study.
 

In the concluding essay, Harvey Young details the ways in which Dr. James Cameron's American Black Holocaust Museum in Milwaukee, Wisconsin has, over time, whitewashed its presentation of the history of lynching.

The strength of these diverse, wide-ranging essays stems from the sophistication and power of the writing, the significance of the subject matter, and the originality of their application of performance theories.

Linda Ben-Zvi is Professor of Theatre Studies, Tel Aviv University, editor ofAssaph: Studies in the Theatre, and President of the Samuel Beckett Society.

Tracy C. Davis is Barber Professor of Performing Arts, Northwestern University, President of the American Society for Theatre Research (ASTR), and Director of the Interdisciplinary Ph.D. in Theatre and Drama, Northwestern University

Jacket Design: Yael Kfir, TAU Graphic Design Studio Jacket Photo (front): Hanit Simna, in Winter in Kalandia, photo by Eyal Landesman Jacket Photo (back): Harry B. Thomason, his wife and five children, Courtesy of NARA.

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>