תוכן עניינים (PDF)

עמוס קינן: לוחם חירות, עוזי ושות', עיתונאי, סופר, מחזאי, פסל, צייר, פעיל שלום, שתיין. אחד הישראלים הכי מוכשרים, הכי מלאי סתירות, הכי חיים שהיו מעולם. האישה שאתו זה 45 שנים, חוקרת הספרות והתרבות נורית גרץ, נטלה על עצמה את המשימה העדינה והמורכבת של כתיבת פרקים מחייו.

הספר פותח במסע פיוטי האורג את ילדותו של קינן עם מהלך הידרדרותו הנפשית של אביו, איש גדוד העבודה, שחי לאור החלום הכפול של שיבת ציון ושל המהפכה הסוציאליסטית והיה לקורבן מתחיו הפנימיים.

פרק החיים השני עוקב אחר פעילותו בלח״י ערב מלחמת תש״ח ובמהלכה, ומראה כיצד החלומות האוטופיים שירש ממשיכים להנחותו ומתנגשים עם הטראומות של אותה מלחמה, שהודחקו והושתקו אך לא נשכחו לאורך השנים שחלפו מאז.

הפרק השלישי עוסק בפרשת הפצצה שהוטמנה בביתו של השר פנקס, שבגינה הועמד קינן לדין. נדבך אחר נדבך מגולל כאן הסיפור בהסתמך על פרוטוקולים, עדויות חדשות וטקסטים ספרותיים, מגלה עובדות שלא נודעו עד כה וחושף את שורשי הפרשה באכזבה שחשו אז רבים מאופיה המתגבש של המדינה.

ב-1954, מחוסר עבודה ומנודה, עוזב עמום קינן את הארץ. סיפור האהבה העמוק אך גם ההרסני שניהל עם הסופרת כריסטיאן רושפור, על רקע פריז התוססת של סוף שנות ה-50, חותם את הספר.

על דעת עצמו הוא יצירה ספרותית מרתקת ומרגשת, השוזרת את התיעוד המדוקדק של אירועים היסטוריים בתוך רומן החודר לתודעת הגיבורים, לזיכרונותיהם ולחלומותיהם וטווה את עלילות חייהם מתוך הספרות שכתבו, היומנים והמכתבים ששמרו, מתוך ראיונות ותעודות, ומתנך הפנטסיה והדמיון.

Table of Contents (PDF)

Although in recent years the entire world has been increasingly concerned with the Middle East and Israeli-Palestinian relationship, there are few truly reliable sources of information regarding Palestinian society and culture, either concerning its relationship with Israeli society, its position between east and west or its stances in times of war and peace. One of the best sources for understanding Palestinian culture is its cinema which has devoted itself to serving the national struggle. Filmmakers have strived to delineate Palestinian history and to portray the daily life of Palestinians - men, women, and children. As well as attempting to connect the past to the typically distressed present, Palestinian cinema has endeavoured to suggest a future of national unity, revealing time and again how the longing for personal liberty clashes with the hardships of national existence.

In this book, two scholars - an Israeli and a Palestinian - in a rare and welcome collaboration, follow the development of Palestinian cinema, commenting on its response to political and social transformations.They discover that the more the social, political, and economic conditions worsen and chaos and pain prevail, the more Palestinian cinema becomes involved with the national struggle. As expected, Palestinian cinema has unfolded its national narrative against the Israeli narrative. The reflection of the Israeli in Palestinian cinema is one more harsh and painful testimony to the resentment and hostility between the two peoples, who share a common patch of earth and landscape.

Nurith Gertz is Professor of Cinema and Literature at the Open University and Professor and Head of the Program in Theory and History, Department of Cinema and Television, Tel Aviv University, Israel. George Khleifi is Deputy Director, Institute of Modern Media, Al Quds University, Ramalla, and a Palestinian filmmaker.

תוכן עניינים (PDF)

זלצבורג של המזרח התיכון הוא סיפור על פסטיבל מוסיקלי, שבמשך בשלושה עשורים היה האירוע החשוב והבולט ביותר בנוף התרבותי של ארץ ישראל. זהו גם סיפור על מקום בודד ומנותק משאר חלקי הארץ, שבניגוד לכל היגיון דווקא בו צמח, יש מאין, הפסטיבל הזה. באותה מידה זהו גם סיפורם של אנשים חלוצים, שהתיישבו בקדמת הכנרת ובמשך שנים רבות נאלצו להאבק בפגעי טבע, בהפגזות הסורים, בבדידות ולשרוד. למרות כל הקשיים האלו הצמיחו מתוכם מפעל תרבותי שעיני מוסיקאים וחובבי מוסיקה מן הארץ ומן העולם נשאו אליו את עיניהם. ואולי זה גם סיפורה של תקופה שהפסטיבל הזה היה אחד מביטוייה, תקופה שחלפה לה וכנראה לא תשוב.

יוחנן רזן, מחבר הספר, הוא בן עין־גב ומוסיקולוג. הרצה באוניברסיטאות בר־אילן ותל־אביב. הקים ביחד עם פרופ׳ הרצל שמואלי את הארכיון למוסיקה ישראלית באוניברסיטת תל־אביב, ערך במשך כעשרים שנה את השנתון: ״הארכיון למוסיקה ישראלית - תיעוד ומחקר״, פרסם מספר מאמרים בכתבי עת מקצועיים והוציא בשנת 2000 אסופה (באנגלית) של מאמריו. לאחרונה ראו אור, תחת השם הספרותי א. אייל, שני ספרי סיפורים שחיבר: ״על דייגים וטיפוסים אחרים״(2003), ו״ריקה ועוד כמה חברים״(2004).