מחקר

01.01.2013
נשים והגירה

אמנות ומגדר בעידן טרנס לאומי
טל דקל

  • תולדות האמנות
  • תולדות האמנות

יצירות אמנות של נשים אשר היגרו לישראל מברית המועצות לשעבר, מאתיופיה ומהפיליפינים חושפות מנעד רחב של חוויות חיים. נשים אלו נתונות בתהליך דינמי ומתמשך של הגדרת זהות מעמדית, מגדרית וגזעית-אתנית. הן מתמודדות עם נושאים הקשורים בהגירה בכלל – תעסוקה, חינוך, זהות לאומית וזהות דתית, לצד היבטים של זהותן המגדרית בפרט – אימהוּת, אלימות מינית, משטור הגוף הנשי ועוד.

 

בעידן הטרנס לאומי לובשת ההגירה צורות חדשות, שונות מבעבר. לצד תהליכים דינמיים של הגדרת זהות, מאפשר הקיום הטרנס לאומי התנהלות סימולטנית בין מרחבים גיאוגרפיים ומדינות לאום. מצב עניינים זה משנה את היחסים בין ותיקים לחדשים, וההפרדה הדיכוטומית המסורתית בין קולטים ונקלטים מתערערת. השינויים תורמים להתהוות קבוצות וקהילות חדשות ומרובדות מאי פעם אשר מתקיימות במסגרת מדינות הלאום.

 

מגמה זו מוצאת את ביטויה גם במדינת ישראל אשר קולטת מיום הקמתה מהגרות יהודיות מרחבי העולם המכונים עולות. בשנים האחרונות חיות בישראל גם מהגרת עבודה רבות, שאינן יהודיות, וכך נוצרת מציאות שהיא כר פורה לדיון המצליב תופעות מקומיות עם מגמות עולמיות של טרנס לאומיות. זהו דיון אינטרדיסציפלינרי המשלב בין מגדר, סוציולוגיה, אמנות, מדע המדינה, לימודי הגירה ועוד. ניתוח יצירות האמנות נעשה במתודולוגיה איכותנית ורפלקסיבית, תוך כדי שימוש נרחב במידע שמקורותיו באמניות עצמן, בקולותיהן האישיים ובנקודת מבטן. זהו מימוש של העיקרון הפמיניסטי אשר רואה בסיפור האישי גם סיפור פוליטי.

 

ד"ר טל דקל היא מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמכללה האקדמית בית ברל. מתמחה באמנות מודרנית ועכשווית בארץ ובעולם; מתמקדת בנושאים של תרבות חזותית והקשריהם למגדר, לאום, אתניות ומעמד כלכלי.

 

* דימוי הכריכה: דנה יוסף, "אנגודאי" (פרט), 2008, שמן על בד

 

מחקר

01.01.2013
DEEPER THAN OBLIVION

TRAUMA AND MEMORY IN ISRAELI CINEMA
Raz Yosef and Boaz Hagin

  • קולנוע וטלוויזיה
  • קולנוע וטלוויזיה

Table of Contents (PDF)

 

“This intriguing collection of essays provides a perceptive and thought-provoking look at Israeli cinema and its relations to Israeli society. It contains various approaches to the cinematic contemplations of ‘trauma’ in Israeli film, which shed new light on the fundamentals of the Israeli experience in the past decades. In going beyond the commonly discussed canon of Israeli films, the articles in Deeper than Oblivion illustrate the contour of a novel framework for the reading of Israeli cinema and its cultural significance. It is an essential addition to the growing scholarship on Israeli culture.”

OFER ASHKENAZI, Koebner-Minerva Center for German History, The Hebrew University of Jerusalem, Israel

 

“This timely collection offers a spectrum of critical perspectives on Israel’s past and present through the lens of its cinema. In addition to examining a wide range of reactions to trauma and memory, the essays explore the tension between fiction and documentary, space and identity, and aesthetics and politics. The engaging book reveals the richness of Israeli cinema and its astonishing resonance for us today.”

ANTON KAES, Department of German, University of California, Berkeley, US, and author of Shell Shock Cinema: Weimar Culture and the Wounds of War

 

“This collection of sophisticated articles exposes how Israeli cinema navigates the web of traumas that constitute the collective national memory as well as threaten the coherence of the familiar Zionist meta-narrative. Discussing traumas of wars, the Naqba, the Holocaust, the trauma of the perpetrator, of immigration and of dislocating others, of terrorism, of occupation, and of guilt and responsibility these articles offer critical reflection on Israeli histories and cultures.”

ORLY LUBIN, Chair of the Porter Institute for Poetics and Semiotics, Tel Aviv University, Israel

 

RAZ YOSEF is Senior Lecturer and the chair of the cinema studies B.A. Program at the Department of Film and Television, Tel Aviv University, Israel. He is the author of Beyond Flesh: Queer Masculinities and Nationalism in Israeli Cinema (2004), To Know a Man: Masculinity, Sexuality and Ethnicity in Israeli Cinema (2010, in Hebrew), The Politics of Loss and Trauma in Contemporary Israeli Cinema (2011), and co-editor of Just Images: Ethics and the Cinematic (2011).

 

BOAZ HAGIN is Lecturer at the Department of Film and Television, Tel Aviv University, Israel. He is author of Death in Classical Hollywood Cinema (2010), co-editor of Just Images: Ethics and the Cinematic (2011), and co-author with Thomas Elsaesser of Memory, Trauma, and Fantasy in American Cinema (2012, in Hebrew).

מחקר

01.01.2013
פעימות: כתב עת למוסיקה ותרבות

גיליון מס' 2

  • מוזיקה
  • מוזיקה

כתב העת פעימות מהווה צוהר אל עולם המוזיקה והמחקר המוזיקולוגי בתוך הקשריו לשיח התרבותי העכשווי בארץ. המשתתפים בכתב העת קשורים בתחום המוזיקולוגיה – חוקרים וסטודנטים מתקדמים, מלחינים ומבצעים. המאמרים מכוונים לקהל מגוון: למוזיקאים, למוזיקולוגים ולכל שוחר מוזיקה, לאנשי ספרות, אמנות וקולנוע ולחוקרי חברה ותרבות. 

הנושא של גיליון מס' 2 של פעימות הוא הדו-שיח אשר מתקיים בין הספרות ובין המוזיקה. אף על פי שכל אחת מהן נטועה בתוך עקרונות אסתטיים שונים וייחודיים, הן מתמזגות לישות אחת ברגע המופלא של השירה. זהו דו-שיח שבו נארגים הקול האנושי והקול של הכלי למסכת מורכבת, שבה משתלבים הרעיונות של המשורר עם הרעיונות המוזיקליים של המלחין. שניהם נרתמים למאמץ משותף על מנת להעניק מבע רגשי ורעיוני לגוונים השונים שהקול והצליל נושאים במלאכת האריגה המשותפת

עורכת ראשית: ד"ר שושנה זאבי 

 

כתב העת רואה אור במסגרת

המגמה למוזיקולוגיה ע"ש סם רובין 

בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה 

הפקולטה לאומנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ 

אוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם הוצאת רסלינג 

 

תוכן עניינים 

 

תיאוריה ומחקר 

 

בוריס קליינרמקצב המקרא – על עיצוב הזמן בקריאה הליטורגית של יהודי תימן

 

ניצה אברבאיה: טקסט, אוטוביוגרפיה ומוזיקה: מאהלר וה"פרידה" ב"שיר על הארץ

 

נמרוד סהר: "עכשיו, כשהכול כל כך פשוט, נותר עוד הרבה לעשות" – ע ל Neither, לא אופרה ולא ליד, מאת מורטון פלדמן וסמואל בקט 

 

אלונה אפשטיין: "הפסיון המודרני" של לאון שידלובסקי כטקסט אומנותי – החיפוש אחר שפה אישית, החיפוש אחר שפה אוניברסאלית 

 

יובל שקד: כתובים סמויים שעולים על כל דמיון – מופעי טקסט ביצירתו של הלמוט לאכנמן 

 

 

 

השירה במבע אישי

 

מירה זכאי: המילה והצליל – מהדף אל הבמה 

 

רוחמה-רוזמרי דנציגר: הדיון על המוזיקה והמילים באופרה "קפריצ'ו" מאת ריכרד שטראוס 

 

 

 

על האופרה "האומר כן" מאת ברטולד ברכט 

 

מיכל גרובר פרידלנדר: בימוי קולות 

 

עודד אסף: כן או לא ... ואולי... המוזיקה של קורט וייל ב"האומר כן

 

צבי טאובר: שתי הרצאות על המחזה "האומר כן" ו"האומר לא" מאת ברכט 

 

אלי פרידלנדר: הלא כן ?! כמה הערות בעקבות עיצוב הבמה של "האומר כן

 

עידו לויטה"לא" שמתחת ל"כֶּן" – עיון בהפקת האופרה "האומר כֶּן" של תא אופרה זוטא 

 

יניב ברוך: על תרגום האופרה "האומר כן

 

מיכל גרובר-פרידלנדר: בימוי אופרה: "האומר כן" מאת ברכט ווייל

 

מחקר

01.01.2012
Place, Memory and Myth in Contemporary Israeli Cinema

Anat Y. Zanger

  • קולנוע וטלוויזיה
  • קולנוע וטלוויזיה

Table of Contents (PDF)

 

This very important book takes its readers on a fascinating journey from geography to history and from history to place. In doing so, it provides a profound analysis of space in Jewish and Israeli culture, and the films that shaped them. The gaze at history, memory and film through the prism of geography and space powerfully illuminates what has not been fully diagnosed in either culture or cinema, what has yet to be pronounced or analysed. The spatial analysis set out in the book foregrounds historical time, historical narrative and the cardinal myths of Israeli culture - such as the Garden of Eden, the desert, exile and wandering, and Jerusalem. The multifaceted picture of the cinematic present thus provides a portrait of the Israeli place: the current situation and its roots in Israel’s recent past and in the remote pioneering era.

-Nurith Gertz, The Open University of Israel

 

A strikingly original analysis of Israeli cinema, Zanger’s study illuminates the complex interaction between physical space and collective identity. Offering close readings of representative films from Israel’s past and present, the book is informed in equal parts by history and theory. It lucidly delineates the transformation of landscapes into symbolic settings of trauma and memory.

-Anton Kaes, University of California, Berkeley

מחקר

01.01.2012
קולנוע אופציונלי

פילוסופיה מהסרטים
מאת: גבי ברזל
הוצאת אוניברסיטת בר-אילן

  • קולנוע וטלוויזיה
  • קולנוע וטלוויזיה

״דגם הקולנוע האופציונלי״ הנחשף בספר זה לראשונה מאפשר לגבי ברזל להציע צפייה פרשנית-פילוסופית ייחודית בסרטים הנדונים בספר, ובהם ״כוחו של מקרה״ של קישלובסקי, ״דלתות מסתובבות״ של יואיט ו״ראן לולה ראן״ של טיקוור. המסע במרחבי הדגם ובמשעוליו מזמן לקורא הרפתקה וחוויה פרשנית ופילוסופית מעוררת השראה ומחשבה.

 

סרטי דגם הקולנוע האופציונלי מתאפיינים ומתייחדים במתכונת מבנית מיוחדת: בכל סרט מופיעות כמה אופציות או חלופות של אותו סיפור עצמו, כולן מיוצגות מנקודת מבט אובייקטיבית אחת והיא נקודת מבטו של מספר או מחולל חיצוני שאיננו דמות נוכחת בסרט, וזאת בניגוד לייצוגים הסובייקטיביים והמעורבים הנוהגים במתכונת המוכרת יותר - ״סרטי רשומון״. בתוך כך נחשפת זיקה מפתיעה בין הקולנוע והפילוסופיה. בסרטי ״דגם הקולנוע האופציונלי״ הצורה ולאו דווקא התוכן (העלילה, הדמויות והדיאלוגים) היא המקנה לסרטים את הפוטנציאל הפרשני הפילוסופי. האופציונליות המגולמת במבנה הדגם מתבררת כמחוללת משמעות רבת רבדים. האופציונליות המאפיינת את מבנה הסרטים מתפרשת כאן כמחוללת שאלות בדבר טבעו של העולם ומחולליו האפשריים - אלוהים, הגורל, חוקי הטבע, ואולי המקרה העיוור? וכן בדבר מחולליה האפשריים של משמעות הסרט - האם זהו היוצר? הצופה? ואולי לחילופין, המשמעות קיימת ביצירה עצמה ותפקידנו כצופים הוא לחפש ולזהות אותה? התשובות, תהיינה אשר תהיינה, עומדות כפרדיגמות אופציונליות המעוררות שאלות אתיות באשר לחופש הבחירה והרצון החופשי.

 

ד״ר גבי ברזל מרצה לקולנוע, לתאוריה של האמנות ולהיבטים פילוסופיים של המדיה האלקטרונית במכללה האקדמית לחינוך באורנים, באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית עמק יזרעאל.

מחקר

01.01.2012
אברהם הפנר

ספר התסריטים
עליזה ציגלר, איתן גרין, רנן שור, מרט פרחומובסקי, מאיה הפנר

  • קולנוע וטלוויזיה
  • קולנוע וטלוויזיה

תוכן עניינים (PDF)

 

אברהם הפנר, יליד 1935, הוא במאי, תסריטאי, מורה לקולנוע וסופר. זוכה פרס "אופיר״ על מפעל חיים. הפנר יצר קולנוע אמיץ, אינטליגנטי ומרגש, והעמיד דורות של תלמידים. ספר זה מאגד את חמשת תסריטי סרטיו החשובים של הפנר: לאט יותר, לאן נעלם דניאל וקס, דודה קלרה, פרשת רצח הלורד וינשל ואהבתה האחרונה של לורה אדלר, לצד ראיונות נדירים עמו על כל אחד מסרטיו, המופיעים כאן לראשונה. עוד בספר: מאמר מאיר עיניים על יצירתו הכוללת של הפנר, מאת מבקר הקולנוע אורי קליין.

 

אברהם הפנר, ספר התסריטים מזמן הצצה נדירה אל החלקים הגלויים והסמויים ביצירתו של הפנר - העולם הייחודי שבנה, העושר הלשוני, ההומור הדק, יכולת התיאור יוצאת הדופן.

 

"כולנו תלמידים של אברהם הפנר", כותבים עורכי הספר בדברי הפתיחה שלהם. קריאה בתסריטים המלאים שכתב מגלה מדוע הפך לאחד מחלוצי התסריטאות הישראלית המודרנית, למורה משפיע ולכותב קולנוע ישראלי אחר: או כפי שתיאר הפנר עצמו את סרטיו ותסריטיו: ״זה קולנוע שכתוב מימין לשמאל, גם בנפשו.״

מחקר

01.01.2012
Cinema of Choice

Optional Thinking and Narrative Movies
Nitzan Ben Shaul

  • קולנוע וטלוויזיה
  • קולנוע וטלוויזיה

Table of Contents (PDF)

 

Standard Hollywood narrative movies prescribe linear narratives that cue the viewer to expect predictable outcomes and adopt a closed state of mind. There are, however, a small number of movies that, through the presentation of alternate narrative paths, open the mind to thoughts of choice and possibility. Through the study of several key movies for which this concept is central, such as Sliding Doors, Run Lola Run, inglorious Basterds, and Rashomon, Nitzan Ben Shaul examines the causes and implications of optional thinking and how these movies allow for more open and creative possibilities. This book examines the methods by which standard narrative movies close down thinking processes and deliver easy pleasures to the viewer whilst demonstrating that this is not the only possibility and that optional thinking can be both stimulating and rewarding.

 

NITZAN BEN SHAUL is Professor of Film and Television Studies and former head of the Film and Television Department at Tel Aviv University. He received his Ph.D. from the Cinema Studies Department at New York University. He has authored several books including, Film: The Key Concepts (Berg, 2007), and Hyper-narrative Interactive Cinema: Problems and Solutions (Rodopi, 2008).

מחקר

01.01.2012
זיכרון, טראומה ופנטזיה בקולנוע האמריקני

תומס אלססר
בועז חגין

  • קולנוע וטלוויזיה
  • קולנוע וטלוויזיה

תוכן עניינים (PDF)

 

בעשורים האחרונים, תאגידי הבידור והמדיה הבינלאומיים שבסיסם בארצות הברית הם הרווחיים ביותר בעולם, והם דואגים להפיץ את הקולנוע האמריקני בכל רחבי תבל. יש הגורסים שהקולנוע האמריקני לא השתנה באופן מהותי מאז ימי קזבלנקה והקוסם מארץ עוץ ושכללי הקולנוע ההוליוודי הקלאסי חלים עליו גם היום. אחרים רואים בשוברי הקופות העכשוויים אוסף חסר היגיון וריקני של יריות, פיצוצים, חייזרים וגרפיקה ממוחשבת שנועד בעיקר למכור מוצרים נלווים, ולדעתם הקולנוע האמריקני איבד את היכולת שהייתה לו בעבר לגולל סיפור לכיד.

 

מול שתי תפיסות אלה, מציג ספר זה את שיטת הניתוח של חוקר הקולנוע תומס אלססר, אשר גורס שבאמצעות דיון בזיכרון, טראומה ופנטזיה אפשר לפרש מחדש את המשמעויות שעולות מהקולנוע האמריקני העכשווי. ההיבטים שבהם הסרטים מתקשים כביכול להיצמד לכללים של הוליווד הקלאסית הם גם אלה שמאפשרים לקולנוע זה לעסוק בבעיות בעברה של ארצות הברית אשר ממשיכות להטריד אותה גם בהווה לחפש דרכי פעולה כדי להתמודד עם האתגרים הצפויים לה בעתיד.

 

בין הסרטים שבהם דן הספר: מיסטיק ריבר, שתיקת הכבשים, ג'יי אף קיי – תיק פתוח, פורסט גאמפ, בחזרה לעתיד, ספרות זולה, להציל את טוראי ראיין, האחות בטי וממנטו.

מחקר

01.01.2011
הרוכבים אל הים

ג'והן מ. סינג'
בעריכת שמעון לוי

  • אמנות התיאטרון
  • אמנות התיאטרון

מחזה על גורלה של משפחה אירית, אשר בניה מוציאים את מחייתם מהים, אך גם מוצאים בו את מותם.

המחזאי האירי, ג׳והן מילינגטון סינג׳ (1909-1871), חזר לארצו לאחר שנים של מסעות באירופה ומגורים בפאריס, והתיישב באי אראן, כחמישים ק"מ מהחוף המערבי של אירלנד.

חוויותיו באראן סייעו לסינג׳ להפוך אחד מגדולי המחזאים האיריים.

מאבקם של בני האי לחיים ולמוות, ושפתם העשירה והציורית, הפכו בידי סינג׳ לדיאלוגים ריאליסטיים ופיוטיים גם יחד, ולטקסטים המשקפים הן את הטראגי ברוח הקלאסית והן את היומיומי, המקומי והעכשווי.

הרוכבים אל הים נחשב ליצירתו הדראמאטית המושלמת, המרוכזת והטעונה ביותר.

כתיאטרון, כהצגה המותאמת להפליא לממצע שלמענו נועדה, הרוכנים אל הים הוא יצירת מופת.

זהו מחזה עם יסודות קלאסיים של מאבק בבלתי נמנע, בהכרחי מבחינת הגורל או מצוות האלים, אך בעת ובעונה אחת זהו גם מחזה ״מודרני״ המביא דמויות פשוטות לרוממות רוח ומאציל הילה של משמעות למאבק ולא רק לתוצאותיו, ולא רק באראן.

הרוכבים אל הים, שנכתב בשנת 1904, הוא אחד המחזות לא רק הראשונים אלא גם המעניינים ביותר במאה ה-20.

 

מחקר

01.01.2011
קארדניו

וויליאם שקספיר

המחזה השקספירי "האבוד"

תרגום: אלי מלכא

בעריכת שמעון לוי

  • אמנות התיאטרון
  • אמנות התיאטרון

תוכן עניינים (PDF)

 

המחזה קארדניו מבוסס על שני סיפורים מתוך דון קיחוט של סרוונטס, שהופיע בספרד ב-1604. ב-1611 נכתב בהשראת סיפורים אלה מחזה אליזבטני בשם הטרגדיה השנייה של העלמה, שאבד למשך כמאה שנה. ב-1727 כתב המחזאי לואיס תיאובלד טרגיקומדיה בשם התרמית הכפולה או האוהבים הנואשים, והצהיר שביסס אותה על מחזה שקספירי בשם קארדניו. אך מחזה זה אינו אלא המחזה של אחד משני הסיפורים שנלקחו מדון קיחוט.

 

רק ב-1994 גילה הגרפולוג צירלס המילטון בספרייה הבריטית כתב יד של המחזה האליזבטני הטרגדיה השנייה ולאחר ניתוחו והשוואתו עם כתב היד בצוואתו של שקספיר קבע, שהמחזה נכתב בידי שקספיר, והוא קארדניו, שהיה מוכר עד אז כ'מחזה השקספירי האבוד'. בשנים האחרונות נכתבו מאמרים ומחקרים רבים על המחזה ומקורותיו. תיאטרונים בארצות-הברית ובאנגליה העלו הפקות בשם קארדניו, אחדות מבוססות על התרמית הכפולה ואחרות על הטרגדיה השנייה, אם כי, למרות השם המשותף מדובר בשני מחזות שונים.

הנוסח המוגש כאן לראשונה לקורא העברי הוא תרגום המחזה האליזבטני במשקל הפנטמטר הימבי המקורי. מתרגם קארדניו, אלי מלכא, כיהן כסמנכ״ל הבימה ומנכ״ל תיאטרון חיפה, ואחר-כך הוזמן על-ידי ממשלת צרפת לנהל את ארגון תיאטרוני אירופה. מלכא פעיל כמתרגם וכבמאי. הוא ביים בפינלנד, בהונגריה, ברומניה ובאיטליה, ותרגם לעברית מחזות רבים מאנגלית, מאיטלקית, מספרדית ומצרפתית. תרגומו לנשי טרויה של סרטר פורסם בהוצאת כתר.

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>