לבן: מאמרים על גזע ותרבות

מחקר

27.04.2022
לבן: מאמרים על גזע ותרבות
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

בספר פורץ דרך זה ריצ'רד דאייר בוחן את ייצוגם של לבנים בקולנוע, בטלוויזיה ובתרבות החזותית המערביים. הוא חוקר הבניות של לובֶן על רקע הנצרות והקולוניאליזם; את התפקיד שהגזע ממלא בטכנולוגיות של צילום וקולנוע כחלק מ"תרבות של אור" רחבה; את גבריות השרירים הלבנה בסרטי פעולה מטרזן והרקולס עד קונן הברברי ורמבו; את המגבלות החברתיות שנשים לבנות מתמודדות עימן בפנטזיות שמספרות על דעיכתה של האימפריה הבריטית; ואת הזיקה בין מוות ובין לובן בסרטי אימה ודיסטופיות מדע בדיוני כמו בלייד ראנר והנוסע השמיני.

רבים בעבר הראו את התפקיד המכריע שדימויים של שחורים ואסיאתיים ממלאים בארגונו של העולם המערבי, ועד ספר זה כמעט לא זכתה הקטגוריה "לבנים" לניתוח. כמו שמצוין בהקדמה של מקסים סרבול, מחקרו של דאייר תורם תרומה מכרעת להבנת משטרי הייצוג בתקופתנו. הוא חושף את מנגנוני התרבות שיצרו את עליונות הלבנים וחיזקו אותה, ובתוך כך הפכו את הלבנים למסמנים של מה ש"רגיל", "ניטרלי" ו"אוניברסלי".

ריצ'רד דאייר (1945) הוא פרופסור אמריטוס בקינגס קולג', לונדון, עמית באוניברסיטת סנט אנדרוז וחבר האקדמיה הבריטית. הוא נודע במחקרים פורצי דרך בלימודי קולנוע על כוכבים, על מוזיקה ועל תרבות ההומואים, הלסביות והקווירים. בעם עובד ראה אור ספרו: לבן: מאמרים על גזע ותרבות (2022)

מספריו:
 tars (1979, 1998); Heavenly Bodies: Film Stars and Society (1986); Now You See It: Historical Studies in Lesbian and Gay Film (1990); Only Entertainment  (1992, 2002); The Matter of Images: Essays on Representation (1993); The Culture of Queers (2002); Pastiche (2007); Nino Rota: Music, Film, and Feeling (2010); In the Space of .a Song: The Uses of Song in Film (2012)

קולנוע של בחירה: חשיבה אופציונלית וסרטים נרטיביים

מחקר

26.04.2022
קולנוע של בחירה: חשיבה אופציונלית וסרטים נרטיביים
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

קולנוע של בחירה עוסק באופן שסרטים פופולריים רבים כמו שתיקת הכבשים והחוש השישי מציעים סיפור קווי מותח שבנוי בקשרי סיבה ותוצאה ומוליך להתרה. בשל כך הסרטים הללו מעודדים אותנו להימנע מלשקול סיבות, תוצאות או פתרונות חלופיים. לעומתם, סרטים כגון דלתות מסתובבות, ראן לולה ראן, ממזרים חסרי כבוד וראשומון מציגים מסלולים נרטיבים חליפיים ומעודדים את הצופים לאמץ ולהשוות נקודות מבט חליפיות על אותה התרחשות. לאחר בחינה ביקורתית של גישות קוגניטיביות, פורמליסטיות, נאו־מרקסיסטיות ופוסט־מודרניות לחקר הקולנוע, ניצן בן שאול מראה את השיטות שבאמצעותן סרטים פופולריים רגילים מובילים לסגירות המחשבה ומונעים חשיבה אופציונלית וכיצד סרטים שמעודדים חשיבה אופציונלית יכולים גם להיות מהנים, מעוררי מחשבה ומתגמלים.

ניצן בן שאול הוא פרופסור בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב ומייסד המסלול למדיה דיגיטלית בבית הספר והעומד בראשו. הוא יצר את הסרט האינטראקטיבי מערבולת (2009), והוא מחברם של הספרים: A Violent World: TV News Images of Middle Eastern Terror and War (2006), Film: The Key Concepts (2007) ו-Hyper-Narrative Interactive Cinema: Problems and Solutions (2008).

קולנוע עם מבטא: עשייה קולנועית בגלות ובפזורה

מחקר

26.04.2022
קולנוע עם מבטא: עשייה קולנועית בגלות ובפזורה
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

בצעד תאורטי נועז מגדיר חמיד נפיסי בספר זה ז׳אנר חדש בקולנוע העולמי אשר משותף ליוצרות וליוצרים שפועלים בגלות ובפזורה – קולנוע עם מבטא. נפיסי מעניק לנו כלים להבין סרטים מורכבים ומקוריים אלה שפועלים מחוץ לקולנוע המסחרי ושאינם נענים למוסכמות שלו. קולנוע עם מבטא נוצר במערב בידי בני קהילות של פליטים, מהגרים ועמים שחיים בפזורה שמוצאן בדרך כלל מהעולם השלישי וממדינות פוסט־קולוניאליות. אלה הפקות עצמאיות, זולות, אישיות ואימפולסיביות שמופצות באולמות קולנוע שאינם מסחריים, במוזאונים, בפסטיבלים ובאינטרנט ומאתגרות את הקולנוע הדומיננטי.

שלא כנטייה להכריז על מותו של המחבר או להמעיט בחשיבותו, נפיסי מדגיש את מרכזיות חווייתם האישית של קולנוענים כמו אטום אגויאן, מישל ח'לייפי, מירה נאיר, שנטל אקרמן, אליה סולימאן, פרננדו סולאנאס, עמוס גיתאי ואמיר קוסטוריצה. הוא עוסק בייחוד של כל יוצר ויצירה, אך גם מאתר סגנון קולנועי משותף אשר מבטא את המתחים של החיים בגלות, כגון מבנה סיפורי מקוטע שמרבה להיעזר במכתבים ובטלפונים, מסעות וחציית גבולות וזהויות, כפילים והעמדת פנים ומרחבים פתוחים בתיאורים נוסטלגיים של המולדת מול קלאוסטרופוביה מעוררת אימה בגלות. חווייתם של פליטים, גולים ומהגרים בולטת ביצירה האמנותית היום, ונפיסי מאפשר לנו לא רק לזהות ולאפיין מגמה מרכזית זו בקולנוע העולמי אלא גם לחשוב על עתידו של ז׳אנר זה, אשר עדיין משתנה וצומח.

חמיד נפיסי נולד באיראן ב־1944. הוא פרופסור לקולנוע ומדיה במחלקה לתקשורת באוניברסיטת נורת'ווסטרן במדינת אילינוי בארצות הברית, מפיק סרטים ויצירות וידאו ניסיוניות ואוצר פסטיבלי סרטים. נוסף על פזורה, גלות ופוסט־קולוניאליות בקולנוע ובמדיה, הוא חוקר קולנוע מזרח־תיכוני וקולנוע דוקומנטרי ואתנוגרפי. מספריו: יצירתן של תרבויות גלותיות: טלוויזיה אירנית בלוס אנג'לס (1993); בית, גלות, מולדת: קולנוע, מדיה והפוליטיקה של המקום (1999) והיסטוריה חברתית של הקולנוע האירני (ארבעה כרכים, 2012-2011).

מקום, זיכרון ומיתוס בקולנוע הישראלי העכשווי

מחקר

26.04.2022
מקום, זיכרון ומיתוס בקולנוע הישראלי העכשווי
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

מקום, זיכרון ומיתוס בקולנוע הישראלי העכשווי בוחן סרטים תיעודיים ועלילתיים ישראליים ואת האופן שתיאורים של נוף ושטח מספקים נקודת מבט ייחודית של הזהות היהודית ושל הזהות הישראלית. המחברת מדגימה כיצד המרחב הקולנועי הוא מְכל של האירועים העלילתיים, ולא זו בלבד אלא שהוא מאורע בפני עצמו ומטעם עצמו, שכן מרחב ומקום הם יסודות בעלי ערך במשא ומתן מתמשך על הזהות היהודית ועל הזהות הישראלית. הסרטים לוכדים את המראה של המקום והם גם רוקמים רשת עקבות, שאינן ניתנות לשליטה, של מערכות כלכליות, חברתיות ופוליטיות.

המרחב והמקום הם מאפיינים חשובים בזהות הישראלית. בעקבות שינוי התנאים גם התפיסה בנוגע למאפיינים הללו משתנה. כאלפיים שנים של גלות יצרו פער בין רעיון המרחב היהודי ובין האופן שמדינת ישראל המודרנית מממשת את הרעיון הזה. פער זה גדל מהקמת המדינה, וביטוייו בקולנוע הישראלי מרובדים. בספר זה המקום והמרחב משמשים הן מושא לניתוח והן כלי תאורטי. הניתוח הביקורתי של הסרטים עוקב אחר החלוקה בין המסגור הקולנועי ובין המסגור הציוני, ובה בעת גם אחר הקשר ביניהם. נקודת מבט חדשנית זו מאפשרת לנו להבחין במוטיבים רבי־ערך בתרבות העכשווית (מפות, גבולות, מחסומים ואזורים צבאיים) ובמיתוס היהודי (גן, מדבר, מים, ירושלים והמקום הקדוש).

המחברת מתייחסת גם לספרות ולאמנות הישראלית ומשלבת הבחנות מתחומי האמנות החזותית, לימודי התרבות, המיתולוגיה, מחשבת ישראל וכמובן לימודי הקולנוע.

ענת זנגר היא פרופ' חבר בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב ושימשה יותר מעשר שנים ראשת הלימודים לתואר שני בו. מחברת הספר רימייקים קולנועיים כטִקסיות והסוואה: מכרמן לריפלי (Film Remakes as Rituals and Disguises Form Carmen to Ripley, Amsterdam University Press, 2006) וכן מאמרים רבים בכתבי עת בין־לאומיים וישראליים בולטים. ספרה על ירושלים בקולנוע הישראלי עומד לראות אור באנגלית בהוצאת Vallentin Mitchell.

מוות 24 פעמים בשנייה: להקפיא את התמונה הנעה

מחקר

24.04.2022
מוות 24 פעמים בשנייה: להקפיא את התמונה הנעה
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

בספר מוות 24 פעמים בשנייה מציגה לורה מאלווי - בברק אינטלקטואלי ומתוך אהבת קולנוע ניכרת - תאוריה מרשימה על הזמן הקולנועי. מאלווי טוענת שטכנולוגיות חדשות, כגון הווידאו, הדי־וי־די והמדיה הדיגיטלית, מאיצות את גוויעתו של הקולנוע המסורתי,  שדימוייו נצרבו בסרט הצלולואיד, ובד בבד מפיחות חיים חדשים בסרטים של פעם.

עוד ב־1975 טלטלה מאלווי את המחקר הקולנועי כשפרסמה את מאמרה "עונג חזותי וקולנוע נרטיבי". מתוך הכרה ביסודותיו הפטריארכליים של המדיום הקולנועי ובעזרת התאוריה הפסיכואנליטית ערכה מאלווי במאמר ההוא דיון נוקב בקולנוע המיינסטרים ההוליוודי וחשפה את המבט הגברי המונח בבסיסו ואת השלכותיו על הופעתה הקולנועית של האישה. למעשה הציעה מאלווי לראות בדימויים המרצדים על המסך הגדול משום הקרנה של הלא־מודע הגברי, על הפנטזיות והחרדות שלו - כאילו זימן אולם הקולנוע ביקור בתוך נפשו של הגבר.  המאמר היה למופת של כתיבה פמיניסטית ביקורתית ולאבן דרך בתולדות התאוריה הקולנועית כולה.

במוות 24 פעמים בשנייה שבה מאלווי לחקור את המדיום, את סוגי המבט השונים ואת העונג שאפשר להפיק מהקולנוע, אך הפעם בעידן הדיגיטלי. האפשרות הגוברת והולכת של שוחרי הקולנוע לצפות בשנית בקטעים נבחרים מתוך סרטים ישנים, להאט את מהירות הסרט ואף להקפיא את התמונה החולפת סוללת בעיניה דרכי התענגות חדשות וגם מזמינה התבוננות מחודשת, חדה ועשירה, במבע הקולנועי של במאי העבר. מאלווי עצמה מנצלת את ההזדמנות הטכנולוגית הזאת כדי לעיין שוב, בדקדקנות מהורהרת, בכמה סרטים מן הקלסיקה הקולנועית, ובהם "פסיכו" של אלפרד היצ'קוק, "מסע לאיטליה" של רוברטו רוסליני, "חיקוי לחיים" של דגלאס סירק ושורה של סרטים של עבאס קיארוסטמי. אגב כך היא מנסחת, תוך כדי דיאלוג מרתק עם הוגים כגון זיגמונד פרויד, רולאן בארת, אנדרה באזאן ורמון בלור, תאוריה על המוות ששורה בתמונה הנעה ועל החיים שאצורים בדימוי הקפוא.

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>