ד"ר אילת זהר היא מרצה בכירה בחוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב, ונשיאת פורום חוקרי אמנות יפן (Japan Art History Forum).
ד"ר זהר קיבלה את תואר הדוקטור מביה"ס לאמנות סלייד, אוניברסיטת לונדון (UCL) (2007), ולאחריו תקופת פוסט-דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד (2007-2009) ופוסט דוקטורט שני במכון סמיתסוניאן, וושינגטון הבירה (2011). ד"ר זהר היתה עמיתת מחקר באוניברסיטת הוקאידו (2012), וחוקרת אורחת באוניברסיטת וואסדה בטוקיו (2017, 2018, 2021, 2023), וזוכת קרן אישיבאשי למחקר אמנות יפן בניצ'יבונקן (2022). ד"ר זהר זכתה בשני מענקי מחקר של הקרן הישראלית למדעים (ISF): הראשון, עבור מחקרה על זכרון המלחמה באמנות עכשווית ביפן (2016-2019), והשני, עוסק בכתיבה של היסטוריה אלטרנטיבית של הצילום ביפן (2022-2026). בקיץ וסתיו 2018 ד"ר זהר היתה פרופסור אורחת באוניברסיטת ייל, וב2023, חוקרת אורחת באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק.
תחומי העניין העיקריים של ד"ר זהר הם ההיסטוריה והתיאוריה של צילום ביפן; צילום ואמנות עכשוויים ביפן; צילום היסטורי בתקופת מייג'י; אמנות ותרבות חזותית ביפן; תאוריה פוסטקולוניאלית; הפילוסופיה של ז'ק דרידה, קראטני קוג'ין, ואשיל מבמבה; פסיכואנאליזה ולימודי טראומה.
לד"ר זהר פרסומים רבים בנושאים הנוגעים לצלום ואמנות עכשווית ביפן, זכרון המלחמה בצילום יפני, מגדר ומיניות באמנות וצילום יפנים עכשווים; בעבודת הדוקטורט שלה, ד"ר זהר חקרה שאלות שונות הנוגעות בענייני הסוואה, והנושאים הנוגעים בדיון זה מנקודת מבט פילוסופית של מישל פוקו, ג'יל דלז, וז'ק רנסייר.
ד"ר זהר היא אמנית טרנסדיצסיפלינארית, ואוצרת עצמאית. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות. ב2005 היא אצרת את התערוכה "מופע המינים" (PostGender) (מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, חיפה, 2005); ב2014 את התערוכה "שני ירחים על החוף, וציפור מכנית ביער נורבגי: הרוקי מורקאמי ואמנות עכשווית" בגלריה קונטמפוררי בתל אביב; וב2015 את "מעבר להירושימה: שובו של המודחק", בגלריה האוניברסיטאית לאמנות של אוניברסיטת תל אביב.
