פרס ישראל לקולנוע לג`אד נאמן

לפי נימוקי ועדת הפרס, נאמן "הוא אוטודידקט מהפכן בתמטיקה וברטוריקה בסרטיו וביקורתי. חתרני ובעל מעוף בכתיבתו האקדמית. כיוצר, חוקר, מורה ומנהיג של יוצרים הטביע את חותמו בצמתים החשובים בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי מאז שנות ה-60. השילוב הייחודי של אמן והוגה דעות, בא לידי ביטוי במורכבות, בליריות, בהומניזם המובהק שלו ובעומק יצירתו האומנותית והאקדמית. שילוב זה מייחד את עבודתו גם כפדגוג בהוראת הקולנוע". 

נאמן הוא במאי ומפיק סרטים, פרופ` אמריטוס וחוקר קולנוע בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב בראשו עמד שנים אחדות. הוא מתגורר בתל אביב עם אשתו ד"ר תלמה הנדלר ושתי בנותיהם. "ג`אד" הוא רופא בהכשרתו, מעולם לא למד קולנוע, רבים מתלמידיו היו ליוצרי סרטים וחוקרי קולנוע מן המעלה הראשונה והשפיעו על הקולנוע הישראלי בשנות האלפיים. 

נאמן ידוע בעמדותיו השמאליות והתנגדותו הנחרצת לכיבוש. במאמר שפירסם לפני כשנה וחצי, הוא תיאר את הכיבוש בשטחים כ"משטר עריצות... שמתוחזק באמצעות אליטה ממושמעת שצועדת, חיילי היחידות הקרביות של צה"ל. בה בשעה הוא רוכב על גל משיחיות פוליטית מבית מדרשו של גוש-אמונים וספיחיו". לטענתו, " כלפי החברה הפלסטינית והנהגתה, המשטר הצבאי נוקט במגוון אמצעים שנועדו לקיים פיקוח חמור ושליטה מירבית על כל היבטי החיים. המשטר אינו בוחל בשיטות של עינויים, צנזורה, מחנות-מעצר ובתי כלא, גירוש ומעשי רצח. האוטופיה הציונית שבשנת 1948 המיטה על הפלסטינים את אסון "הנכבה", התחלפה עם הכיבוש בשנת 1967 במשטר עריצות." 

נאמן נולד בתל אביב בשנת 1936 וילדותו ונעוריו עברו בפתח תקוה. הכינוי `ג`אד`, על שם יהודה איש קריות, דבק בו בתנועת הנוער. ג`אד סיים את גימנסיה הרצליה, והתגייס לנח"ל. לאחר סיום קורס מ"כים, שימש מדריך בבסיס טירונים שם התאבד טירון בירייה במשרד הפלוגה – אירוע שנחרט בזיכרונו. ג`אד סיים בהצטיינות קורס קציני חי"ר ושירת במילואים כמ"מ בצנחנים. לאחר שחרורו מהצבא למד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. עם סיום לימודיו, בשנת 1964, עשה סטאז` בביה"ח איכילוב בתל אביב, שם פגש את דן בן אמוץ שהיה מאושפז במחלקה פנימית וזה הזמין אותו לפרסם פיליטונים בעיתון הסטירי "ציפור הנפש". 

בשנת 1965 השתתף בהפקת סרטו העלילתי הראשון של יצחק צפל ישורון, "אישה בחדר השני". במלחמת ששת הימים שירת כרופא בגדוד צנחנים וקיבל את "אות המופת" על טיפול בפצועים בקרב אום-כתף. 

בשנים 1974-1976, עם התסריטאי דני הורוביץ והצלם חנניה בר, ג`אד יוצר את "מסע אלונקות", סרטו העלילתי הראשון, שעוסק בטירון צנחנים שעובר טרטורים קשים עד להתאבדותו. צה"ל ניסה למנוע את ההסרטה ודרש שינויים בתסריט בתמורה להענקת הציוד הצבאי שנדרש להפקת הסרט. בין השאר, נדרש ג`אד לצייר בסרטו "התאבדות חיובית" שבה הטירון אמור להגן בגופו על חיי חבריו לאחר שהרימון נשמט מידו. ג`אד סירב ואיים בפנייה לבג"ץ ולבסוף הציוד ניתן על ידי משמר-הגבול ומשרד הביטחון. לימים הסרט שימש כלי הדרכה בקורס קצינים כדי ללמד צוערים כיצד למנוע התאבדות טירונים. גידי גוב שגילם את המ"פ, מוני מושונוב הטירון, דליק ווליניץ המ"מ, דובל`ה גליקמן הסמ"פ, שלמה בר-אבא קצין מצ"ח ועזרא כפרי בתפקיד המח"ט הופיעו לראשונה על בד הקולנוע בסרט זה. "מסע אלונקות" הוצג בפסטיבלים והיה מושא למחקרים קולנועיים. 

בשנת 1979 חובר ג`אד ליעוד לבנון, רנן שור, מילק קנבל ונחמן אינגבר במאבק ציבורי להקמת קרן קולנוע. בעזרת לובי מוצלח בכנסת מתרצה האוצר להקצות כספים לנושא זה וכך מוקמת "קרן הקולנוע הישראלי" שפעילותה תחולל שינוי דרמטי בקולנוע הישראלי. 

נאמן כיהן גם כראש החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, יזם וביצע שינויים מרחיקי לכת בתוכנית הלימודים ובאירגון החוג, והביא להפיכתו מחוג מקצועי לחוג משולב, מעשי ועיוני. בתוכנית הלימודים הוא שיבץ קורסי יסוד ממדעי הרוח והחברה, פיתח את לימודי ההיסטוריה והתיאוריה בקולנוע, ובאמצע שנות השמונים יצר הקבץ קורסים ייחודי להוראת הקולנוע הישראלי. בין השאר, הוא כותב על הגל החדש של הקולנוע הישראלי של שנות השישים ומכתיר סרטים אלה בתואר "סרטי הרגישות החדשה". 

בשנת 1999 ייסד נאמן עם אסנת טרבלסי, ג`ורג` ח`לייפי ודאוד כותאב יוזמים את "פסטיבל הסרטים לזכויות אדם", פסטיבל ראשון ויחיד שהתקיים בסינמטק תל אביב ובמרכז תרבות ברמאללה ונעשה תוך שיתוף פלסטיני-ישראלי. בשנים אלה, על רקע הייאוש הכללי מתהליך השלום, ג`אד פונה למחקר סרטי מלחמה. הוא מנחה סמינרים, מרצה בכנסים ומפרסם מאמרים על פדגוגיה צבאית, ועל תרבות הפצע בקולנוע ובחברה הישראלית. 

בשנת 2006 חוזר ג`אד לעשיית סרטים עם סרט תיעודי על אירינה ג`מאל, כוריאוגרפית ילידת קייב שנישאה לערבי מחיפה והקימה בגליל את להקת "שחרזאדה", להקת מחול עממית של ערבים ויהודים. 

בימים אלה עוסק נאמן בפיתוח תסריט לסרט על מלחמת יום-כיפור ובבימוי סרט דוקומנטרי על המדבר. בנוסף על כך, הוא שוקד על כינוס מאמריו לכרך על הקולנוע הישראלי בהוצאת אופקים של עם-עובד, ובעקבות מבצע "עופרת יצוקה" יוזם עם עמיתים כנס אקדמי באוניברסיטת תל אביב שכותרתו ?Why War