מחשובי היוצרים הדוקומנטריים בישראל ובעולם. נולד ב-1930 בריו דה ז'ניירו, ברזיל. בשנת 1952 עבר לפריז כדי ללמוד אמנות, והרצון לעסוק בנושאים אישיים ואנושיים משך אותו לקולנוע.
הוא החל את הקריירה שלו כעוזר לאנרי לנגלואה, מנהל הסינמטק הפריזאי, ואף עבד כעורך עם הבמאי הדוקומנטרי יוריס איוונס.
ב-1957 ביים את סרטו הראשון, סרט קצר בשם "דודה צ'יינה הזקנה". כשנה לאחר מכן עלה לישראל והתיישב בקיבוץ ברור חיל, וב-1961 עבר עם משפחתו לתל אביב.
באותה שנה גם החל ליצור בישראל, כאשר ביים את הסרט "בדמייך חיי" שהיה אחד הסרטים הראשונים שעסקו בנושא השואה ובהנצחתה, ותיעד גם את משפט אייכמן.
סרט זה היה גם הסרט הישראלי הראשון שהתקבל לפסטיבל הקולנוע בוונציה, בו זכה בציון לשבח.
לאורך שנות ה-60, יצר פרלוב מספר סרטים תיעודיים קצרים, בהם "תל קציר" ו"בית זקנים"- שזיכה אותו בפרס מטעם מכון ואן ליר. סרטו "בירושלים" מ-1963, שזכה במדליית ארד בפסטיבל ונציה, היה פורץ דרך באופיו האישי והפיוטי, וזכה לשבחי הביקורות אך גם ליחס שלילי מהממסד, בשל תיעוד עניי העיר.
השערוריות והמחלוקות היו חלק מהקריירה של פרלוב לאורך העשור, דבר הניכר בשני הסרטים העלילתיים שביים: "הגלולה" הסוריאליסטי, ע"פ תסריט של ניסים אלוני, שהפקתו ארכה 4 שנים עד צאתו ב-1972; ו-"42:6", ביוגרפיה חצי-תיעודית על חייו של דוד בן גוריון, שסגנונה הייחודי - הכולל קטעי ארכיון הצבועים בצבעים עזים ומלאכותיים - הביא לדחייתה ע"י הקהל והביקורת כאחד.
בעיות כגון אלו הביאו להפסקת המימון הממסדי לסרטיו של פרלוב. המצוקה הובילה את פרלוב לצלם בעצמו, החל מ-1973, את חייו ואת חיי משפחתו במשך כעשור, ממלחמת יום הכיפורים ועד מבצע שלום הגליל.
הקטעים הללו נערכו ל-6 פרקים בני שעה שהרכיבו את "יומן", יצירתו הגדולה ביותר של פרלוב ואחת מאבני הדרך של הקולנוע הישראלי.
הסרט נוצר בתמיכת ערוץ 4 הבריטי, ובו הוקרן הסרט לראשונה ב-1988. הסרט הציג חיבור בין הפרטי לציבורי ובין האישי ללאומי, באופן שהיה חדשני ובעל השפעה מכרעת על היצירה הדוקומנטרית בישראל.
ב-1999 הוסיף פרלוב ל"יומן" פרקים חדשים, ובאותה שנה היה לזוכה הראשון- לצד מנחם גולן- בפרס ישראל לקולנוע.
במקביל לתחילת העבודה על "יומן", פרלוב היה ממקימי החוג לקולנוע וטלוויזיה, שם הרצה עד לפרישתו בשנות ה-90.
בשנות ה-80 גם החל להרצות בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, וב-1997 קיבל תואר פרופסור מטעם אוניברסיטת תל אביב.
שנתיים קודם לכן, זכה בפרס אופיר על מפעל חיים. ב-2003 יצא סרטו האחרון, "תצלומי 1952-2002", המורכב כולו מצילומי סטילס ועוסק במהות הצילום, אהבה ישנה של פרלוב ומדיום בו עסק עוד בימיו בפריז.
הוא הספיק גם להשלים את הסרט "כלניות", אותו הפיק עם תלמידיו מהחוג, בטרם נפטר בסוף 2003 ונטמן בבית העלמין בקיבוץ עינת.
ב-2005, מרכז פומפידו בפריז הקדיש רטרוספקטיבה ליצירתו של פרלוב, אירוע אשר הביא להקרנת סרטיו של פרלוב ברחבי העולם במשך השנים הבאות.
