רועי בושי

החוג לתולדות האמנות

Aerial Photography and the Vertical View: Between Dystopia and Resistance

מנחה: ד"ר ורד מימון

רועי מרצה בבצלאל ובמכללת הדסה. 

תואר שני (הצטיינות יתרה): המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן.
תואר ראשון: בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב

המחקר מנתח את מצלמת הרחפן כמקרה מבחן היסטורי לחשיבה על מעמדו האונטולוגי והאפיסטמולוגי של הצילום בעשורים האחרונים במסגרת מה שמכונה "המפנה האלגוריתמי". בעידן של דיגיטיזציה וטכנולוגיות אנימציה פוטו-ראליסטיות, המחקר בוחן מהי הרלוונטיות של ההיסטוריה והתאוריה של הצילום לתרבות הוויזואלית. המחקר עורך מהלך כפול: מחד, הוא מתמקד בצילום האוויר מרחפנים במטרה להציע המשגה תאורטית וביקורתית של הצילום הדיגיטלי, ומאידך, דרך אותה המשגה, הוא מנתח את מצלמת הרחפן ואת המודלים הוויזואליים שהיא מייצרת ביחס לסוגיות של מדיום, חלל וזמן, סוכנות ועדות. 
מצלמת הרחפן מגלמת את המצב הלא-אנושי ואת תהליכי הסובייקטיביזציה שנוכחים כיום בתחום הצילום. בימינו, מצלמות מייצרות דימויים אופרטיביים שנצרכים או נקראים בידי מכונות אוטונומיות (כגון רחפנים) יותר מאשר בידי בני אדם, לטובת זיהוי וטירגוט אינדיבידואלים וסביבות גאוגרפיות ברמות דיוק חסרות תקדים. תהליכים אלו בולטים במיוחד בהקשרים צבאיים, שהפכו את הרחפן לביטוי המזוקק ביותר של עין הכוח. אולם, התזה מבקשת להתרחק מתפיסת הצילום האווירי באופן אוטופי או דיסטופי, ומציעה מסגרת תאורטית פוסט-אנושית שלא מבטלת את הסוכנות או ה"אנושי", אלא פותחת אפשרויות להמשגת המדיום ולפעולה בעזרתו. 
תהיה מרכזית במחקר היא כיצד יש להטמיע את הרחפנים לשיח הצילום, למרות שהם שונים כל כך מהגדרות קונבנציונליות של המדיה. מצלמת הרחפן נמצאת על הגבול בין הסביבה החומרית והעולם הווירטואלי, בין האדם כסוכן (טייס, צלם) לבין סוכנים לא אנושיים, אך גם בין סוגים שונים של צילום אווירי. בעוד שישנם הרואים בשינויים הדרמטיים האלו את סופו של המדיום, אני מאמין שהם דווקא מרחיבים את הפוטנציאל שלו לחומרים וסביבות חדשים. כלומר, לא הצילום כמדיום מתפוגג, אלא המסגור האנושי שלו. 
המהלך המרכזי של העבודה הוא לחשוב על הצילום האווירי מנקודת מבט אנכית, שכמו נפרסת מעל ומתחת לדימוי, חותכת דרך המדיה ורואה את הצילום כמרחב.

המהלך המרכזי של העבודה הוא לחשוב על הצילום האווירי מנקודת מבט אנכית, שכמו נפרסת מעל ומתחת לדימוי, חותכת דרך המדיה ורואה את הצילום כמרחב. אנכיות פירושה תנועה בין קני מידה משתנים, קטנים וגדולים מזה האנושי, במעין תנועת זום. רעיון זה מודגם בעזרת דיון פנומנולוגי בטכנולוגיה הרלוונטית ביותר למצלמת הרחפן: מידול תלת-ממדי פוטוגרמטרי של ענן נקודות, ובהרחבה כסוג של "צילום מרחבי". ענן הנקודות הוא צילום במצב צבירה של גז. כמו הרחפן, הוא נמצא על הסף, בין האנושי והלא-אנושי, או בין הדימוי והדאטה, ומאפשר לאדם לנווט בתוך התמונה ולכלי הטיס הלא מאויש לנווט בתוך הסביבה. ענן הנקודות הוביל אותי לחשוב על הצילום כיום כענן, ולתהות מהן הקטגוריות מרחב-זמן הרלוונטיות לו ומהם אופני הפעלה החדשים שהענן מאפשר.

 Three screenshots of different stages in the creation of the 3D model for Miki Kratsman and Shabtai Pinchevsky’s image "Bayt Jibrin", 2019, from their exhibition Anti-Mapping (2021): (top) point .cloud mode; (middle) polygon mesh; [bottom] covered in a photographic texture map. Courtesy of the artists

לחצו כדי לחזור לעמוד הדוקטורנטים