דוקטורנטים - היידי שטרן

התכנית הבינתחומית לאמנויות

התכנית הבינתחומית לאמנויות

מנחה: ד"ר ורד מימון

המונטאז׳ כמבנה מושגי ופרקטיקה מארגנת בעבודות הפיסול, צילום ווידיאו של א̣יזַה גֶנְצְקֵן בשנים
2015-1995

נולדתי בהוואנה, קובה וגדלתי בבאר שבע. בשנים 1985 – 2008 התגוררתי בברלין, שם סיימתי את לימודי האמנות בתואר MfA באוניברסיטה של האמנויות של ברלין UdK. בגרמניה הצגתי את עבודותיי בתערוכות בנושאים מגוונים בערים שונות, בגלריות ומוזיאונים. עם חזרתי ארצה למדתי הוראת אמנות במסגרת להסבת אקדמאים במדרשה לאמנות בבית ברל, וב-2012 התחלתי את לימודי לתואר MA בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב.

פרט להיכרותי עם התרבות הגרמנית, מזה כמה שנים אני חוקרת את יחסם החתרני והביקורתי של שורה של אמנים מובילים בני המאה ה- 20 והמאה ה- 21 להיסטוריה הגרמנית אחרי 1945. עבודת התזה שלי, שהוגשה בסוף שנת הלימודים 2016, עסקה בעבודותיהם של הציירים הגרמניים גרהרד ריכטר וזיגמר פולקה. הצעתי לדון בעבודותיהם יחד מתוך הבנה כי עבור שניהם, אך באופן שונה, שימש הצילום, כמדיום ופרקטיקה, כלי מרכזי לנסח מחדש את תנאי האפשרות של הציור כמדיום לאחר מלחמת העולם השנייה בגרמניה, ביחס לסוגיות של הדחקה היסטורית וטראומה בחברה הגרמנית.

בתחילת 2020 אושרה הצעת המחקר שלי לדוקטורט, העבודה עוסקת במונטאז' כמבנה מושגי ופרקטיקה מארגנת בעבודות הפיסול, צילום ווידיאו של האמנית הגרמנית א̣יזַה גֶנְצְקֵן בשנים .2015-1995 המחקר מתמקד בכמה פרויקטים אמנותיים שבהם גנצקן חולשת על מגוון של מדיומים: ספרי צילום אמן, פיסול ווידאו. אני מציעה לבחון אותם כחלק ממערכת רב תחומית המבוססת על קוד חשיבה שאותו מארגן מחדש המונטאז' הצילומי והדימוי הקולנועי. המחקר מצביע על מסגרת תאורטית והיסטורית שמסבירה את היחסים בין המדיומים, ומראה שהאלימות המופעלת כלפי אובייקטים וסובייקטים בעולם הנאו ליברלי – שהפנים את המודל העסקי לכל תחומי החיים – לא רק נראית בעבודות דרך בחירת החומרים, אלא בעיקר דרך המבנה המונטאז'י של האובייקט. המונטאז' הוא זה שמאפשר את השבר, הוא שמטמיע את הערבול וטשטוש הגבולות בין הרדי מייד/סחורה והייצוג ואת קריסת ההבדלים ביניהם כעקרון מבני ומטריאלי. כך, אני טוענת כי עבודותיה של גנצקן מציעות לחשוב מחדש על הקשר בין פטישיזם ואנימיזם הן ביחס להיסטוריה של הפיסול והן ביחס להגיון הייצור והצריכה הקפיטליסטיים במאה ה- 21 , וכן לקשר שבין מלחמה וטרור. מהלך שהופך את יצירותיה לרלוונטיות וסימפטומטיות לרגע התרבותי העכשווי.