דוקטורנטים - ד"ר יונתן לצטר

"ספריות בישראל: ייצוג אדריכלי של התנועה הציונית והישראליות”

מנחה: פרופ' ערן נוימן

תפקידן האלמותי של ספריות בא לידי ביטוי באופן תיווכן בין הידע שנכתב בעבר, ביסוסו והנחלתו בהווה והשלכותיו לגבי העתיד. פעולות אלו נעשות באמצעות רכישת הידע דרך מדיות שונות בחלל הספריה. לפיכך, ניתן להגדיר את תפקיד הספריה ככלי פדגוגי המנגיש את הידע ועוזר בצבירתו. וכך, לאורך תקופות ההיסטוריה ספריות שימשו כמקום להפצה של ידע ושימור תרבות ומורשת בלתי מוחשית של קהילות ומדינות.

ספריות המשרתות את הציבור הרחב החלו לפעול במאה התשע-עשרה בארצות הברית וברחבי אירופה. באותם זמנים קהילות יהודיות באירופה ובארצות הברית הפעילו מערכי ספריות ואלו היוו את הבסיס המחשבתי לאידיאולוגיה של התנועה הציונית. התפתחות הספריות בישראל התאפשרה תודות לתמריצים של ארגונים ציוניים. ארגונים אלה שאפו לפתח את ארץ ישראל לא רק באמצעות בנייה ותשתיות, אלא על-ידי יצירת הווי אינטלקטואלי ותרבותי. לפני הקמת המדינה ספריות רבות פעלו הן בערים הגדולות והן בישובים הכפריים ובקיבוצים, אשר סיפקו את הקשר החוויתי-רוחני בין המתיישבים בארץ-ישראל לבין יהודי התפוצות וידיעות מהעולם. לאחר הקמת המדינה, עם התפתחות היישוב והקמתם של ישובים רבים, נבנו ספריות רבות בערים החדשות, בקיבוצים ובקמפוסים אקדמיים ואחרות המשיכו את פעילותן מלפני קום המדינה.

המחקר מנתח את הספריות כחלק מהפרויקט הציוני; הספריות משקפות את האדריכלות לאורך התקופות השונות, החל מההתיישבות בתקופת המנדט הבריטי, דרך קליטת העלייה והרצון ליצור חברה מגובשת ועד להתגברות קונפליקטים פוליטיים. 

ספריות בישראל ובעיקר הספריה הלאומית, אחראיות לשימור העדויות של התנועה הציונית והמורשת היהודית. עוד מלפני הקמת המדינה, המוטיבציה להפעלת הספריות בישראל הייתה להחיות את השיבה לארץ מהתפוצות, דרך הקהילות השונות אשר מרכיבות את פסיפס החברה הישראלית. לכן, מטרת המחקר לבדוק כיצד הספריות נחשבות כטיפולוגיה אדריכלית בתוך כלל האדריכלות הישראלית ומהוות אפרטוס אידיאולוגי, חברתי, תרבותי וטכנולוגי של ייצוג הידע במרחב.

המחקר עוקב אחר התפתחות הספריות והייצוג שלהן בחלוקה לחמישה פרקים עיקריים לפי סוגי ספריות: ספריות בקיבוצים, ספריות עירוניות, ספריות יד לבנים, ספריות אקדמיות והספריה הלאומית. ניתוח הספריות נפרס על תקופה במאה ה-20: החל מהמנדט הבריטי ועד לשנות השמונים, כשמקרי הבוחן בכל פרק מתמקדים בספריות שהוקמו סביב שנות הששים והשבעים של המאה ה-20.

המחקר מדגיש את היחסים בין אדריכלות בישראל לבין התנועה הציונית ועוקב אחר תפקיד האדריכלות ביצירת זהות לאומית ומודעות לאומית. יחד עם זאת, המחקר מצביע על מגמות שונות של ייצוג התנועה הציונית והישראליות וכיצד אלו מגולמים בספריות באמצעים אדריכליים.

לחצו כדי לחזור לעמוד הדוקטורנטים