יאיר דאש

"אינטגרציה רעיונית (בלנדינג) וחקר מיזוג של סכמות ז'אנר בקולנוע פופולארי"
מנחה: פרופ' ניצן בן-שאול

שמי יאיר דאש ונולדתי בתל אביב. עשיתי תואר ראשון (BA בקולנוע ותאטרון באוניברסיטת Reading) באנגליה; תואר שני  (MFA באוניברסיטת Chapman בארה"ב); תואר שני MA באוניברסיטת תל אביב עם תזה על האסטרטגיות הנרטיביות של קוונטין טרנטינו; דוקטורנט  שלב ב בהנחיית פרופסור ניצן בן שאול.  

מטרת המחקר שלי היא להראות כיצד תיאוריית ה"בלנדינג" (Blending Theory ), הנקראת גם תאוריית האינטגרציה הרעיונית (conceptual integration) תורמת להבנת המשמעויות  שנבנות בעת מיזוג סכמות מז'אנרים קולנועיים שונים במהלך צפייה בסרט פופולרי. 

תאוריית הבלנדינג מנסה להסביר את היכולת האנושית לייצר רעיונות חדשים ומורכבים מתוך מיזוג של רעיונות קיימים פשוטים. התאוריה מצביעה על כך שבהינתן  לפחות שני רעיונות המועמדים למיזוג, ישנן פרוצדורות קוגניטיביות משותפות. אלו כוללות מיפוי יחסי קשר אפשריים כגון סיבתיות, זמן, מרחב, יחס חלק לשלם, קשר אנלוגי ועוד; איתור מבנה סכמתי מתוך הרכבה מחדש של יחסי קשר אלה, מבנה שלא קיים בשני רעיונות המקור שמוזגו והרצתו על פני דוגמאות שונות. 
מחקרי מראה שתהליך מיזוג של לפחות שתי סכמות ז'אנר קולנועיות ברוח התיאוריה תתרום רבות לחקר של תופעות נרטיביות מגוונות (למשל מיזוג בין סכמה נרטיבית של ז'אנר האימה לסכמה נרטיבית של ז'אנר המלודרמה). טענתי היא שנכון להיום, המחקר הקוגניטיבי של קולנוע חסר את הכלים לתאר את ה"סינתזה" הפרטיקולרית שנוצרת ממיזוג של ז'אנרים. תאוריית הבלנדינג יכולת להתמודד עם מגוון המשמעויות הפרטיקולריות הנבנות מתוך מיזוג סכמות ז'אנר בסרט ספציפי. 

התרומה העיקרית של מחקרי היא בפיתוח מודל ניתוח לחקר של מיזוג סכמות ז'אנר (כמו גם סכמות דמות ועלילה) בקולנוע פופולרי. זאת, מתוך שילוב של תאוריית הבלנדינג עם המודל הקוגניטיבי לניתוח קולנוע פופולרי מבית מדרשם של נואל קרול, דייוויד בורדוול ואחרים. מודל נהיר זה מתמקד בדרכים בהן הסרט הפופולרי מכווין את יצירת המשמעות (meaning construction) במהלך הצפייה. בכך עשוי מודל זה לתת תוקף למשמעויות שנבנות אצל הצופה מתוך הרצת הסרט הנתון את המבנה הסכמתי שהתהווה  מתוך תהליך מיזוג סכמות הז'אנר כפי שנחשף מהניתוח על פי תאוריית הבלנדינג. אדגים כיצד ניתן לאתר את המבנה הסכמתי החדש שנוצר מתוך המיזוג של סכמות סיפוריות בכלל וסכמות סיפוריות מז'אנרים נפרדים בפרט . 
המבנה הסכמתי הקולנועי החדש שאיתרתי מניתוח תהליך המיזוג של שתי סכמות מז'אנרים שונים בסרטים שונים הוא:  דמויות חיות במציאויות קולנועיות שונות באותו זמן ומקום. סכמה זו היא בעלת עניין קולנועי מיוחד שכן למדיום יכולת ייחודית להציג בצורה בהירה ונגישה מציאות פנימית וחיצונית של דמויות. דרך הרצת מבנה סכמתי חדש זה  על מיקרי מבחן איתרתי ורסיות נוספות של הסכמה בסרטים הפופולריים  ספרות זולה (1994), ממנטו (2000), ושאטר איילנד(2010). 

לחצו כדי לחזור לעמוד הדוקטורנטים