רונית זיו
״הופעת הגוף העירום במחול ישראלי״
מנחה: דר׳ דרור הררי
רונית זיו היא כוריאוגרפית ורקדנית ישראלית, מכהנת כמרצה לכוריאוגרפיה בלימודי התואר השני באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. שימשה כמנהלת אומנותית שותפה בפסטיבל הרמת מסך מיסודו של המדור למחול במשרד התרבות. זוכת פרס רוזנבלום לאומנויות הבמה לשנת 2020, ופרס ארדיטי למחקר וליצירה בין תרבותית מטעם אוניברסיטת תל אביב לשנת 2021.
בשנת 2022 הוזמנה רונית כמרצה אורחת לאוניברסיטת Tulane בניו אורלינס, והעלתה את המופע CASSANDRA MACHINE . יצירותיה בשנים האחרונות עוסקות באלימות מגדרית. עבודת הווידאו כתרנגולת נוצרה במהלך שנת 2020 כמחאה כנגד אלימות נגד נשים והשתתפו בה למעלה מ-40 רקדניות והוצגה בתערוכת ״עדות מקומית״. במהלך לימודי התואר השני כתבה את התזה בנושא ״פעולת הליכה במחול בן זמננו״, בהנחייתה של פרופ׳ נורית יערי, בפקולטה לאמנויות ע״ש יולנדה ודוד כץ, החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב.
בעבודה המחקר אני בוחנת את הרגע ההיסטורי שבו החלו רקדנים ורקדניות להופיע בעירום במחול הישראלי, ודרכו אני מבקשת להעמיק במשמעויות התרבותיות, החברתיות והפוליטיות של התגברות הופעת הגוף העירום במחול הישראלי בשנים 1986–2022. אילו סיבות ונסיבות הובילו להופעת הגוף העירום במחול הישראלי, ואילו משמעויות אפשר לחלץ מהופעתו? אילו שינויים אפשר להסיק מהופעה זו על תפיסת הגוף המחולל בארץ, ובכלל על תפיסת הגוף־הסובייקט? בעקבות הניתוחים והפרשנויות שאציג בעבודתי אראה כי התגברותן של הופעות הגוף העירום ביצירת המחול הישראלית משקפת עיסוק מוגבר – תאורטי, ביקורתי ואמנותי – במעמדו של הגוף בשיח החברתי, הפוליטי והמגדרי בארץ. בעבודתי אני מזהה שני מערכי שיח מרכזיים שהופעת הגוף העירום במחול מאתגרת: תפיסת הזהות הישראלית והסדר הטיפולוגי המחולי.
הטענה המרכזית במחקרי היא שהופעת הגוף העירום במחול הישראלי היא הופעתו הפוליטית של הגוף, הנעשית באמצעים של המדיום עצמו – ביצוע המגולם בגוף. כלומר, לטענתי, באמצעות הגוף העירום המחולל משקפים היוצרים את השיח הפוליטי על הזהות ומגיבים לו. הופעת העירום במחול היא אסטרטגיה בולטת בפרקטיקה המחולית ב־30 השנים האחרונות. היא נועדה לחשוף את האידאולוגיות ההגמוניות המבנות זהויות מפוברקות של גוף וזהות, ובכך היא חותרת תחת משטור הגוף הן בהוויה החברתית בישראל הן במסורת היצירה המקומית. בהקשר לכך אתייחס הן למודל הדומיננטי של הגוף הציוני כמו גם לפוליטיקת הייצוג של הגוף במרחב הציבורי הנגזרת מסט הערכים השמרני-מסורתי הממשיך לעצב את גבולותיו ותנאיו של הייצוג. עד שנות התשעים של המאה ה־20 גילם המחול בישראל ברית שנוצרה במחצית הראשונה של אותה המאה בין מחול לציונות, ברית שחייבה דיכוי והכפפה של הבעה אישית לצו אידאולוגי קולקטיבי.
