נאוה אסטרחן

החוג לתולדות האמנות

": גופה העירום של וונוס בציוריו של לוקאס קראנאך האב"
מנחה: פרופ' אסף פינקוס

המחקר הנוכחי שלי עוסק בעירום הנשי בעבודותיו האלגוריות של האמן הגרמני לוקאס קראנאך האב (Lucas Cranach d. Ä, 1472-1553). קראנאך מציג את גוף האישה באופן שתואם מצד אחד לייצוגים אחרים של יופי פיסי באמנות הצפון-אירופית של תקופתו, ומאידך, אלו הם תיאורים שיש בהם לעיתים הגזמה שבאה לידי ביטוי בדיס-פרופורציה ובדפורמציה של חלקי הגוף השונים, כמו גם בתנוחות מוזרות של הנשים המצוירות. מטרת המחקר הינה לבסס לראשונה קשר בין הביטוי הצורני של הגוף העירום בציורי האמן לתיאורים טקסטואליים של יופי נשי, קרי, למודלים ספרותיים של תיאור שהיו שגורים בשירה ובספרות האירופאית למן המאה ה-12 ועד לעת החדשה המוקדמת. בכוונתי להראות כיצד ההיבטים הפורמליסטים של הגוף, קשורים בעבודות אלו לשירה. דרך פרשנות זו ניתן לאפיין את הציורים האלגוריים של קראנאך כאלטרנטיבה צפון-אירופית לשיח ה'רנסאנסי' על הקשר שבין טקסט לתמונה (ובין אמנות הציור לאמנות השירה), וכיצירות השואפות להתחרות בז'אנר ציורי העירום שהתפתח בעקבות דיון זה באיטליה של ראשית המאה ה-16. 

בשנת 2020 השלמתי במסגרת החוג של אוניברסיטת תל אביב גם את עבודת התיזה שלי, שעסקה אף היא בדימויי גוף באמנות הצפון-אירופית של שלהי ימי הביניים וראשית העת החדשה. ליתר דיוק, בעבודת התזה התמקדתי בתיאורים של קדושות בעלות שיער גוף עודף, כגון בדימויים של מריה מגדלנה (St. Mary Magdalene) שמופיעה באמנות החזותית החל מסוף המאה ה-14 כשהיא מכוסה בפרווה (אחרי שהפכה לנזירה מתבודדת במדבר), או בדימויים של הקדושה בעלת הזקן הגברי, וילגפורטיס (St. Wilgefortis), המתוארת לרוב בדומה לישו, כשהיא קשורה על הצלב. בעבודה זו בחנתי את הפרשנויות הסמליות והמגדריות של שיעור היתר בדמויות הנשיות ביחס לחברה של המאה ה-15, ובעיקר את משמעותו של הכיעור, של הגוף החריג, בהקשרים תיאולוגיים של התקופה. 
 

לחצו כדי לחזור לעמוד הדוקטורנטים