דוקטורנטים - גילית קרול

החוג לאמנות התיאטרון

"יצירתן של יוצרות תיאטרון פמיניסטיות בתיאטרון הפרינג' הישראלי"

בעלת תואר ראשון בתיאטרון מאוניברסיטת חיפה (מסלול בימוי, מצטיינת דיקן).

בוגרת תכנית הסבת אקדמאים להוראה של סמינר הקיבוצים ובעלת תעודת מורה בכירה להוראת תיאטרון. עסקתי בהוראה כ-15 שנים במקביל להמשך לימודי תואר שני בחקר תיאטרון בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב. את התזה שלי כתבתי בנושא "מופעי אי-פוריות בתיאטרון הישראלי" (בהנחיית ד"ר דרור הררי), בה התמקדתי בנשים יוצרות בתיאטרון הישראלי שהפכו את טיפולי הפוריות שלהן לפרפורמנס.

הסקרנות שלי והליווי המצוין שקיבלתי בחוג הביאו אותי להמשיך ללימודי דוקטורט. הצעת המחקר שלי אושרה בנובמבר 2023 והיא עוסקת ביצירתן של יוצרות תיאטרון פמיניסטיות בתיאטרון הפרינג' הישראלי (בהנחיית ד"ר דרור הררי).

עבודת מחקר מתמקדת ביצירתן של יוצרות תיאטרון המגדירות את עצמן כפמיניסטיות ומוצאות בתיאטרון הפרינג' הישראלי בית ליצירה העוסקת בפוליטיקת זהות נשית. במחקרי אתמקד בבמאיות, מחזאיות ופרפורמריות אשר מגדירות את עצמן ואת יצירתן כפמיניסטית ומצהירות כי הן שמות להן למטרה לעורר שיח חברתי מגדרי ומיני באמצעות אמנות התיאטרון, ולהניע לאקטיביזם.  בעבודתי אני מבקשת לחקור:  מה מאפיין את היצירה של היוצרות הפמיניסטיות בזירת תיאטרון הפרינג' הישראלי, אותה אני מזהה כתת-ז'אנר של תיאטרון בשנים האחרונות? מהם המבעים הפרפורמטיביים והאסתטיים שלה, מאפייני השדה בו היא מתקיימת ואילו היבטים פוליטיים של זהות נשית היא מקדמת? ב"שדה" אני מתייחסת לאופן השימוש של הסוציולוג פייר בורדייה (Bourdieu) במונח, כלומר: המרחב בו מתקיימת דינמיקת יחסי הכוחות בין סוכני תרבות על הגדרות, שליטה ולגיטימציה של פעילות תרבותית כמו ספרות, מוזיקה, אמנות, ספורט וכו'. בהקשר למחקר זה, השדה הוא מרחב הפעילות ויחסי הכוחות החברתיים, הכלכליים והאמנותיים בו פועל התיאטרון הישראלי, אשר כולל בתוכו את תיאטרון הפרינג', שלאורך שנים הפך לשדה האמנותי המרכזי בו יוצרות נשים על במות התיאטרון (לרר-שפק, 2023). מחקר זה יעסוק גם בתהליך מיסודו ועיצובו של תיאטרון הפרינג' המקומי, ויעקוב אחר הפיכתו לזירה קריטית  ליצירה תיאטרונית פמיניסטית מהשלבים המוקדמים ועד תקופתנו-אנו בה יצירה עצמאית ומופע עצמאי מוגדרים כתיאטרון פרינג'. הגדרה זו מאפשרת ליוצרות תיאטרון רבות הזדמנות אמנותית מכילה להביע ולהשמיע את הנרטיב שלהן כנשים פמיניסטיות המבקשות להתנתק מהדפוסים המוכרים, שכן היא טומנת בחובה גמישות וחופש ממבנה יצירה ליניארי והיררכי. באופן זה ניתן לערער על מבני התוכן, הצורה ואפילו יחסי העבודה וחלוקת התפקידים המסורתיים הקיימים בתיאטרון ולזמן צורות חדשות. זו הסיבה המרכזית לרוב נשי בקהילת יוצרי ויוצרות תיאטרון הפרינג', רוב שמכיל בתוכו את רובן של היוצרות הפמיניסטיות בתיאטרון הישראלי. 

הספציפיקציה בנשים פמיניסטיות היוצרות תיאטרון נובעת מההכרה כי על-אף שגם גברים יכולים ליצור תיאטרון פמיניסטי, יצירה של נשים מביאה עמה התכוונות, איכויות ומאפיינים ייחודיים (כמו למשל כתיבה אוטוביוגרפית ועבודת אנסמבל שיתופית במקום יחסים היררכיים בין במאית ושחקנים). באופן זה אני טוענת כי רוב של נשים פמיניסטיות בקרב היוצרים של מופע או הצגה, ובפרט הימצאותה של אישה פמיניסטית בעמדת הכוח (במאית) הינו בעל ערך, חשיבות והשפעה ישירה על סגנון העבודה והיצירה בחדר החזרות והתוצר הבימתי הסופי. התיעוד, הניתוח והאיסוף של היצירות הללו היא המעשה הפמיניסטי שלי, כאישה פמיניסטית ישראלית אשר עוסקת בחקר תיאטרון. זוהי תרומתי להנכחת הנרטיב של האישה הפמיניסטית הישראלית ולתיעוד קיומן של יוצרות ומהלכי יצירתן של נשים פמיניסטיות ישראליות בשדה התיאטרון הישראלי ממנו הועלמו. 

לחצו כדי לחזור לעמוד הדוקטורנטים