ענת צום אילון
התהום הנפערת בין הקול לתמונה - טראומה ואתיקה בסרטי תעודה
מנחה: פרופ' ענת זנגר
דוקטורנטית בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, כותבת עבודת מחקר על הפער בין הקול לתמונה בסרטים תיעודיים עכשווים בהנחיית פרופ' ענת זנגר.
סיימה תואר שני בקולנוע בהצטיינות באוניברסיטת תל אביב, וכן תואר שני בחינוך לאמנות באוניברסיטת לידס. כמו כן יש לה תואר ראשון בפילוסופיה וספרות אנגלית מהאוניברסיטה העברית בירושליים, והיא בוגרת של בית צבי, בית ספר לאמנויות הבמה והקולנוע.
פרסמה כמה מאמרים הקשורים לקול ולפנים בסרטי תעודה, והשתתפה בכנסים בינלאומיים וישראלים רבים.
מלמדת קולנוע במחלקה לקולנוע, המדרשה לאמנות, בית ברל.
עורכת ויוצרת של סרטים וסדרות תיעודיים.
תקציר:
דימויים של אלימות וסבל אנושי מציפים כיום כל מסך גדול או קטן והופכים לעניין שבשגרה. בחיבור זה אני מפנה את המבט לקבוצת סרטים תיעודיים, עכשוויים ברובם, הבוחנים בעין ביקורתית את קונבנציות הייצוג השגורות ובוחרים לפעול מתוך הימנעות והיעדר. סרטים אילו משתייכים לתת-ז'אנר תיעודי המכונה "סרטי-מסה", ומתוכם אני מבליטה את הסרטים המתמקדים בטראומות קולקטיביות ואישיות. הסרטים מתייחדים, אם כך, לא רק בנושאים הטראומטיים והכאובים במרכזם, אלא באופן הרפלקסיבי שבו הם בוחנים את אמצעי המבע, תוך העלאת שאלות אתיות הנוגעות באפשרות הייצוג, כך שהטקסט הקולנועי יוצר הדגשה מטא- שפתית של הממד האתי.
דרך הקורפוס הייחודי אצביע על מגמה ההולכת ומתרחבת בעשייה התיעודית של התרחקות מן המסמן: הימנעות מדימויים אלימים ישירים ומשחזור ויזואלי, ושימוש בדימויים "מטופלים", מעוותים, לעיתים כמעט מופשטים. אראה כי חלק ניכר מאמצעי הייצוג מתבטא ביחסים בין פנים לקול. אצביע על תהליך רב-משמעות, שטרם נחקר, בחלוקה טיפולוגית: (1) סרטים הבוחרים להתמקד בפנים כזירת טראומה; (2) סרטים הבוחרים בפנים "מוקפאות" (תצלומים או דמויות חימר); 3. סרטים שבהם הפנים מוסתרות. אתייחס למורכבות המושגים "פנים" ו"הסתר פנים" בקולנוע ובתרבות, הפכים משלימים הנושאים עימם משמעות אידאולוגית ואתית. נוסף על כך, אראה כי בעוד התמונה מתערערת, הקול האנושי הופך למרכיב דומיננטי בחוויית הצפייה. אעמוד על משמעותו השונה של הקול כאשר הוא מחובר לתמונה, או לחלופין כאשר הוא מתנתק מן הגוף ומן הפנים. אדגיש את חשיבותו של הקול בתרבות ובקולנוע ואת כוחו הסמלי ככלי ביטוי. אבקש לטעון כי יש קו מחבר בין פנים להסתר פנים ובין דיבור לשתיקה, וכי הנוכחות וההיעדר הם כלים קולנועיים השלובים זה בזה בניסיון לגרום לצופה להקשיב לקולות מושתקים וכאובים.
מתוך "האבארי" (Havari) (2017, גרמניה, פיליפ שפנר) –
דימוי שצולם במצלמה סלולרית-סירה ועליה 13 פליטים בים התיכון. הדימוי חוזר לאורך הסרט כולו בהילוך איטי.
