פרס מישל קיקואין
פרס מישל קיקואין
פרס מישל קיקואין
פרס מישל קיקואין תרומת בת האמן, הגב' קלייר מאראטייה-קיקואין מפריז, נועד לעודד ולתגמל אמן ישראלי. הפרס מוענק מדי שנה בשנה, החל במאי 2008, במועד המקורב ליום הולדתו של מישל קיקואין, 31 במאי 1892.
עם ועדת השופטים נמנים ד"ר קתרין סופה-קיקואין – נציגת משפחת קיקואין, גב' אירית טל – אוצרת הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר ויד מישל קיקואין, פרופ' אסף פינקוס – ראש החוג לתולדות האמנות ומנהל הגלריה האוניברסיטאית, גב' ד"ר עדי לוריא חיון – מרצה בחוג לתולדות האמנות, מר דורון סבג – אספן אמנות, פרופ' לארי אברמסון – שנקר, ראש המחלקה לאמנות רב-תחומית.
טקס הענקת הפרס מתקיים במסגרת אירועי חבר הנאמנים הבינלאומי של אוניברסיטת תל-אביב בשיתוף אגודת הידידים הצרפתים של האוניברסיטה.
הפרס הוא תערוכה ביד מישל קיקואין ובגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר.
מישל קיקואין (1968-1892) נולד בביילורוסיה והתגורר בפריז, והינו אחד הציירים הנודעים המשתייכים לאסכולת פריז. למישל קיקואין ולחבריו מאסכולת פריז מקום של כבוד בהיסטוריה של אמנות המאה העשרים.
אוסף עשיר מעבודותיו, תרומת בתו, הגב' קלייר מאראטייה-קיקואין, מוצג בתצוגת קבע ביד מישל קיקואין, גלריה שגם היא תרומת הגב' קלייר מאראטייה-קיקואין, המהווה חלק בלתי נפרד מהגלריה האוניברסיטאית.
צירתה של רות דורית יעקובי נטועה במעמקים של הוויה נפשית פרטית, המבינה את הכאב לנוכח המוות כמצב קיומי של קדמוניות מתמשכת. ההתרחשויות בפנים הנפש, כמוהן כעולם התופעות והטבע, נחוות כביטוי של כוחות מאגיים וכגילום של יסוד רוחני שכמו מאחד את העולם כולו. הוויה קיומית זו קרובה לחוויה הדתית והמיסטית ולעולם המיתוס הקדום ומתפרשׁת לכן כמסע: תהליך טרנספורמטיבי, תודעתי ורוחני בדמות מסעם של גיבורים מיתיים אל שאול תחתיות ובחזרה לעולם החיים, או מסעה של הנפש אל הגאולה והנצח. ביצירתה של יעקובי, מסע זה מתנהל בין קטבים של לידה, מוות והיוולדות מחדש, בתנועה מעגלית המבשרת את החיים מתוך המוות.
הכלת ממדיו האֶפִּיים של מסע רוחני מעין זה מחייבת מעשה אמנות טוטאלי ורליגיוזי, שבו הציור, החפץ ופעולת הגוף האנושי נתפסים כמוליכים של כוחות מאגיים, ככלים להיטהרות וריפוי המתאפשרים רק מתוך פעולתם ההדדית והשכנתם זה לצד זה בחלל המשמש להם משכן. כך נוצרת הוויה טרנסצנדנטית של מיצב חובק-כל, המתפשט על פני הקירות והקרקע, קושר ללא התר בין דבר לדבר, ציור וחפץ. כל פרט מקבל את מלוא כוחו ותוקפו כאובייקט פולחני נפרד, אך הסמיכוּת בין הפרטים מייצרת אחדות רליגיוזית. בחלל זה מתמצה מסעה של יעקובי מלב הקיום הפרטי אל ישות רוחנית המתגלגלת בדמות האֵם הגדולה, ישות המאפשרת לה לקשור את האישי עם הציבורי בתפקידה כאֵם החיים והמוות, כמי שמקוננת ובה-בעת מעניקה חיים ומביאה ריפוי ותיקון.
לרגל זכייתה בפרס נפתחה ב-12 במאי 2011 ביד מישל קיקואין התערוכה רות דורית יעקובי - האשה של אלף הקולות.
פרסים נוספים
