פרס מישל קיקואין

מאשה זוסמן, זוכת פרס מישל קיקואין לשנת 2013, בוגרת בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, הציגה בתערוכות ברחבי הארץ ובחו"ל, כולל במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון הרצליה, מוזיאון אסל בווינה ועוד.
פרס מישל קיקואין, תרומת עמותת ידידי הצייר, נועד לעודד ולתגמל אמן ישראלי. הפרס מוענק מדי שנתיים מאז מאי 2008, במועד המקורב ליום הולדתו, 31 במאי 1892.

בציוריה נודדת מאשה זוסמן בין המקורות (חוצי הזמנים והגיאוגרפיות) של המסורת האורנמנטלית, כשהיא תולשת וקוטעת – מן האגדות והמיתוסים, מסמלי הדת והפולקלור העממי – פרח ועץ, חיה ועיטור. את הדגמים הנתונים לעצמם היא רושמת-חורטת על לוחות-עץ מצויים בעבודת-יד עמלנית וחזרתית, באמצעים ממושטרים ומצומצמים מן הסוג העממי הפשוט: עטי לבד, עט חשמלי, עלי זהב זולים. הדימוי נולד ממלאכת היד, מהיד החרוצה המטביעה את חומה בחומר – אך גם מן העץ עצמו, מדפוסיו התבניתיים, מצורות ה"עיניים" הטיפוסיות לו והפגימות שחקק בו הזמן. על גבי דפוסים תבניתיים אלה, המקצב הקצוב של עבודת היד מחולל את הדגמיות החזרתית של העיטור – ובה-בעת גם מניב דימוי של עץ – גזע, צמרת, עלים, פרחים ואבקנים – הצומח כמו העץ ונובע מן העץ, מן החומר עצמו, מפני השטח החשופים שלו.

הציור-רישום, הנמסך בפני השטח כאילו נחקקק וקועקע בגוף באמצעות הגוף, מעלה באוב את הכוחות הקמאיים-מאגיים של האורנמנטיקה, שמתווכים ונותנים צורה וסדר ללא-נודע, לכאוס שבמפגש עם העולם. הוא חושף הוויה מסדר אחר, הוויה מאגית-רוחנית שקורסת גם היא אל חומר העץ ונובעת מתוכו, מחפציותו הממשית ומקדרותו המסתורית אך גם מפיתויי יופיו החושני. ממרום גובהו האנכי של העץ הצומח אל השמש, היא שבה ומתחפרת במלאכת היד המישושית, כמבט-על אופטי המתקפל אל המישור האופקי, אל התפרושת הריזומטית השואבת את המבט אל ממשיותו של החומר.

לפנינו מרחב ציורי של ריבוי, מרחב שאין בו יחסים היררכיים או קוטביות בינארית, מרחב של דו-קיום בין מהלך הציור המודרניסטי לבין מלאכת היד הקדם-מודרנית, זו שבטרם התיעוש והייצור הסדרתי. מרחב מסתעף זה מציב בצוותא את המופשט העלי ואת ההפשטה שבמלאכת היד, על גילומה העילאי-דתי בעשיית האיקונות הביזנטית-רוסית, ומסמן בכך את נקודת הראשית של המודרניות ואת נקודת המגע של מזרח במערב. השבת האורנמנט ומלאכת היד למרכז מעוררת מרבצם את כל אלה שהמודרניזם הדיר ודחק לשוליים כאשר הגדיר את עצמו מולם ונגדם. בביטול ההיררכיה בין המופשט העלי והטהרני לבין האומנות, נוצרת תנועה אל השוליים המחזירה לחיים צורות קיום מדוכאות ומהדהדת את החזון האוטופי החברתי-שיתופי של תנועת "אמנויות ואומנויות".

לרגל זכייתה בפרס נפתחה ביד מישל קיקואין ב-4 ביולי 2014 התערוכה מאשה זוסמן – רוח צד.