יחזקאל מאלכסנדריה ויציאת מצרים

מאת ד"ר שרית קופמן-שמחון

​

יחזקאל הטרגיקון, מחזאי יהודי שחי באלכסנדריה ככל הנראה במאה השנייה לפני הספירה, כתב את המחזה היהודי הראשון הידוע לנו: יציאת מצרים. הטקסט ביוונית עתיקה לא שרד במלואו. 17 הקטעים שנשתמרו הינם בעלי ערך מיוחד: זוהי הטרגדיה ההלניסטית היחידה שהגיעה עד זמננו.

המחזה אקסגוגה ("הוצאה" ממצרים ולא "יציאה", כמקובל בעברית) הוצג כנראה בתיאטרון של אלכסנדריה. בין החוקרים שוררת תמימות דעים שעלילת המחזה הציגה באופן חלקי בלבד את סיפור יציאת מצרים המופיע בספר שמות: משה מספר שגדל בבית פרעה, מתוודע למוצאו העברי, מתחתן עם ציפורה, שומע את קול ה' מתוך הסנה הבוער ודורש מפרעה לשלח את עמו מעבדות לחירות. בעקבות סירובו של פרעה נופלות על המצרים עשר המכות, והעברים מצליחים לברוח, להגיע לים סוף ולעבור אותו. המחזה מתאר את הגעת בני ישראל למדבר: הם מגיעים לנווה מדבר פלאי ומתיישבים בו לבטח. עלילתו אינה ממשיכה לספר בארבעים שנות נדודי בני ישראל במדבר, לא מופיעים בה מעמד הר סיני ומתן תורה ואף לא כיסופים לארץ המובטחת. אלה מוטיבים ההופכים את הסיפור המקראי לאתוס מכונן של לאומיות ושל ברית בין העם לאלוהיו. בהיעדרם, מחזהו של יחזקאל משולל הקשרים לאומיים ותיאולוגיים.

על אף שיחזקאל הטרגיקון היה יהודי אדוק, הוא הצניע את המטרות ארוכות הטווח של בני ישראל בצאתם ממצרים: לכבוש את הארץ ולהקים בה ישות פוליטית ודתית עצמאית. היהודים שחיו במצרים במאה השנייה לפני הספירה היו צלע אחת במשולש עירוני שכלל את היוונים (השליטים), את המצרים (הילידים) ואותם (המהגרים). קתרין פריי מציינת, שהיחסים במשולש הכוחות באלכסנדריה לא היו מושלמים והרמוניים. רוחות אנטי-יהודיות נשבו באותה תקופה, ועל רקע זה היה המחזה נחוץ כמעין תעמולת נגד. דמותו של משה מצטיירת בו כגיבור העם וכחלק מהעבר היהודי המפואר. בכך תרם יחזקאל הטרגיקון לחיזוק הגאווה היהודית ולמאבק בנטייה להתייוונות בקרב יהודי אלכסנדריה. בה בעת, ייתכן שביקש להפריך ספקות באשר לנאמנות הקהילה למלכים השליטים מבית תלמי, שמא היו ליהודים שאיפות לאומיות, הקשורות בשטחי יהודה ובירושלים, שהיו אף הם בשליטה הלניסטית. יודגש, שמדובר בתקופת מרד החשמונאים, כך שאווירת החשד כלפי היהודים נבעה בין היתר מהתסיסה במודיעין. ייתכן שיחזקאל קטם את הנרטיב התנ"כי של סיפור יציאת מצרים בגלל אילוצים פוליטיים וקיומיים גם יחד. מניע נוסף לכתיבת מחזה חף משאיפות לאומיות היה העובדה שככלות הכול, העלילה מתרחשת במצרים - אמנם יותר מאלף שנים טרם זמנו של יחזקאל, ועדיין הוא מצא לנכון להימנע מכל רמז לחתרנות יהודית.

לאחר שנכבשה אלכסנדריה על ידי הרומאים והמרכז היהודי בה שקע, לא התקבל המחזה אצל אנשי יהודה, ממש כמו טקסטים אחרים שכתבו יהודי אלכסנדריה. על כן מלומדים הלניים, רומים ונוצרים, הם שתרגמו, עיבדו, ערכו ושימרו את הטקסט והשתמשו בו.

אלכסנדר פוליהיסטור (Polyhistor), סופר ומלומד יווני בן המאה הראשונה לפני הספירה, הוא שבחר, מסיבה לא ידועה, לשמר חלקים מהטקסט של יציאת מצרים במקורו היווני, הנמצאים בידינו. מאז נכונה למחזה קריירה בינלאומית מלאת הרפתקאות. במאות השנים הבאות זכה המחזה, כפי שפרסם אותו פוליהיסטור, להתייחסויות מצד מלומדים נוצרים: קלמנט (Clement) מאלכסנדריה בסוף המאה השלישית ציטט 29 שורות מתוכו בחיבורו סטרומטה. אצל אוובסביוס (Eusebius), בישוף קיסריה, במאה הרביעית לספירה, בספר ה-11 של הוכחת הבשורה (דמונסטרטיו אוונגליקה), מופיעים אותם 269 טרימטרים יאמבים אשר נשתמרו עד ימינו.

אולם הטקסט היווני כמעט נשכח בימי הביניים, עד שתורגם ללטינית ב-1448 על ידי גיאורגיוס טרפזונטיוס (Georgius Trapezuntius), ביוזמת האפיפיור ניקולאס החמישי, שגיאורגיוס היה מזכירו. בכך התאפשרה היכרות עם המחזה במערב בתקופת הרנסנס. לדוגמה, המלומד סיקסטוס מסיינה (Sixtus Senensis) - יהודי איטלקי שהתנצר, הצטרף למסדר הדומיניקני ועסק בתעמולה אנטי-יהודית בשליחות האפיפיור - ציטט את יחזקאל הטרגיקון ואת מחזהו כחיבור דרשני בנושא תנ"כי. באחד מחיבוריו הוא דן בפרשנויות שונות של התנ"ך ומכנה את יחזקאל "משורר טרגיקון יהודי".

הופעה נוספת של המחזה בהקשר אפולוגטי נרשמה בניאו-קלאסיקה הצרפתית, עת הכומר פרנסואה אדלן מאוביניאק (François Hédelin, abbé d'Aubignac) עשה בו שימוש לצורך הגנה על המחזה טרטיף מאת מולייר. בין השנים 1664 ל-1670 התנהל ויכוח מר סביב קומדיה זו. המלך לואי ה-14 החליט לאסור את המשך הצגתה, ומולייר נדרש לכתוב שתי גרסאות נוספות. מי שהתגייס לסנגר על המחזה היה הכומר אדלן, בעצמו משורר וארכיאולוג, שהכיר את הטקסט של יחזקאל הטרגיקון בגרסתו הלטינית. בחיבורו דיסרטציה על האשמת התיאטרונים, כהוכחה ניצחת לגישה ליברלית אפשרית בענייני במה, הביא אדלן את הטענה שחז"ל אמנם התנגדו למושב לצים, לתיאטראות ולקרקסאות, אך, כפי שניתן להיווכח מיצירתו של יחזקאל, לא התנגדו לכתיבת טרגדיות וקומדיות.

גולת הכותרת של המסע בזמן של יציאת מצרים הייתה במאה ה-19, כאשר אינטלקטואלים יהודים-גרמנים שייכו אותו לקנון היהודי. מי שתרגם את המחזה לגרמנית והביא אותו לתודעת חבריו בשנות השלושים של המאה ה-19 היה לודוויג פיליפסון (Philippson), מאנשי תנועת חוכמת ישראל (Wissenschaft des Judentums), חוקר לימודים קלאסיים שגם הוכשר לרבנות במסגרת התנועה הרפורמית שהייתה בראשית דרכה.

ב-1851 כתב על המחזה זכריה פרנקל, מי שייסד את הסמינר התיאולוגי היהודי של ברסלאו, וניסה ליישב את הכתיבה של יחזקאל הטרגיקון עם מדרשים רבניים בעת העתיקה ובתקופתו שלו. לדעתו, יחזקאל פירש את הרס מצרים בידי העבדים העברים כנקמה על שעבודם. פרשנותו דומה לזו התלמודית, המופיעה במסכת סנהדרין.

יעקב ילינק, הרב והדרשן המפורסם של בית הכנסת של לייפציג, כלל את הטקסט בין המדרשים שערך ב-1855. יתר על כן, הוא גם תרגם לראשונה את טקסט המחזה לעברית, בהתבססו על הגרסה הגרמנית של פיליפסון. ההיסטוריון היינריך גרץ, אף הוא פרופסור בסמינר של ברסלאו, התייחס למחזה יציאת מצרים בדברי ימי ישראל, במחצית השנייה של המאה ה-19. עוד היסטוריון ורב שכתב על היצירה היה לוי הרצפלד, שטען ב-1857 שהמחזה נכתב כדי לסבר את אוזני הציבור היהודי באלכסנדריה, שהעדיף לשמוע את סיפורי המקרא בתבנית קלאסית.

המחקר המדעי על יהדות אלכסנדריה החל רק ב-1865, כאשר יעקב פרוידנטל, פרופסור נוסף מקרב אנשי סמינר ברסלאו, ייסד את תחום לימודי היהדות ההלניסטית. פרוידנטל טען שיחזקאל ואחרים גילו עניין רב באירועי ההיסטוריה היהודית המקודשת, אם כי עשו זאת באמצעות תבניות ספרותיות יווניות.

יציאת מצרים תורגם לעברית בידי שלמה שפאן ב-1948 ופורסם בספרו של יהושע גוטמן הספרות היהודית ההלניסטית.

מקורות והצעות לקריאה נוספת:

הערך מבוסס על המאמר:

Cofman-Simhon, Sarit, "From Alexandria to Berlin: The Hellenistic Play Exagoge Joins the Jewish Canon", in Edna Nahshon (ed.), Jews and Theater in an Intercultural Context (Leiden and Boston: Brill, 2012), pp. 23-36.

יחזקאל הטרגיקון, יציאת מצרים (תרגום שלמה שפאן, 1948), בתוך: יהושע גוטמן, הספרות היהודית ההלניסטית (ירושלים: מוסד ביאליק, 1963).

Free, Katharine B., "Thespis and Moses: The Jews and the Ancient Greek Theatre", in Shimon Levy (ed.), Theatre and Holy Script (Brighton and Portland: Sussex Academic Press, 1999), pp. 149-158.

Jacobson, Howard, The Exagoge of Ezekiel (Cambridge: Cambridge University Press, 1983).

Lanfranchi, Pierluigi, L’Exagoge d’Ezéchiel le Tragique: introduction, texte, traduction et commentaire (Leiden: Brill, 2006).