לבן: מאמרים על גזע ותרבות

מחקר

27.04.2022
לבן: מאמרים על גזע ותרבות
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

בספר פורץ דרך זה ריצ'רד דאייר בוחן את ייצוגם של לבנים בקולנוע, בטלוויזיה ובתרבות החזותית המערביים. הוא חוקר הבניות של לובֶן על רקע הנצרות והקולוניאליזם; את התפקיד שהגזע ממלא בטכנולוגיות של צילום וקולנוע כחלק מ"תרבות של אור" רחבה; את גבריות השרירים הלבנה בסרטי פעולה מטרזן והרקולס עד קונן הברברי ורמבו; את המגבלות החברתיות שנשים לבנות מתמודדות עימן בפנטזיות שמספרות על דעיכתה של האימפריה הבריטית; ואת הזיקה בין מוות ובין לובן בסרטי אימה ודיסטופיות מדע בדיוני כמו בלייד ראנר והנוסע השמיני.

רבים בעבר הראו את התפקיד המכריע שדימויים של שחורים ואסיאתיים ממלאים בארגונו של העולם המערבי, ועד ספר זה כמעט לא זכתה הקטגוריה "לבנים" לניתוח. כמו שמצוין בהקדמה של מקסים סרבול, מחקרו של דאייר תורם תרומה מכרעת להבנת משטרי הייצוג בתקופתנו. הוא חושף את מנגנוני התרבות שיצרו את עליונות הלבנים וחיזקו אותה, ובתוך כך הפכו את הלבנים למסמנים של מה ש"רגיל", "ניטרלי" ו"אוניברסלי".

ריצ'רד דאייר (1945) הוא פרופסור אמריטוס בקינגס קולג', לונדון, עמית באוניברסיטת סנט אנדרוז וחבר האקדמיה הבריטית. הוא נודע במחקרים פורצי דרך בלימודי קולנוע על כוכבים, על מוזיקה ועל תרבות ההומואים, הלסביות והקווירים. בעם עובד ראה אור ספרו: לבן: מאמרים על גזע ותרבות (2022)

מספריו:
 tars (1979, 1998); Heavenly Bodies: Film Stars and Society (1986); Now You See It: Historical Studies in Lesbian and Gay Film (1990); Only Entertainment  (1992, 2002); The Matter of Images: Essays on Representation (1993); The Culture of Queers (2002); Pastiche (2007); Nino Rota: Music, Film, and Feeling (2010); In the Space of .a Song: The Uses of Song in Film (2012)

קולנוע של בחירה: חשיבה אופציונלית וסרטים נרטיביים

מחקר

26.04.2022
קולנוע של בחירה: חשיבה אופציונלית וסרטים נרטיביים
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

קולנוע של בחירה עוסק באופן שסרטים פופולריים רבים כמו שתיקת הכבשים והחוש השישי מציעים סיפור קווי מותח שבנוי בקשרי סיבה ותוצאה ומוליך להתרה. בשל כך הסרטים הללו מעודדים אותנו להימנע מלשקול סיבות, תוצאות או פתרונות חלופיים. לעומתם, סרטים כגון דלתות מסתובבות, ראן לולה ראן, ממזרים חסרי כבוד וראשומון מציגים מסלולים נרטיבים חליפיים ומעודדים את הצופים לאמץ ולהשוות נקודות מבט חליפיות על אותה התרחשות. לאחר בחינה ביקורתית של גישות קוגניטיביות, פורמליסטיות, נאו־מרקסיסטיות ופוסט־מודרניות לחקר הקולנוע, ניצן בן שאול מראה את השיטות שבאמצעותן סרטים פופולריים רגילים מובילים לסגירות המחשבה ומונעים חשיבה אופציונלית וכיצד סרטים שמעודדים חשיבה אופציונלית יכולים גם להיות מהנים, מעוררי מחשבה ומתגמלים.

ניצן בן שאול הוא פרופסור בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב ומייסד המסלול למדיה דיגיטלית בבית הספר והעומד בראשו. הוא יצר את הסרט האינטראקטיבי מערבולת (2009), והוא מחברם של הספרים: A Violent World: TV News Images of Middle Eastern Terror and War (2006), Film: The Key Concepts (2007) ו-Hyper-Narrative Interactive Cinema: Problems and Solutions (2008).

קולנוע עם מבטא: עשייה קולנועית בגלות ובפזורה

מחקר

26.04.2022
קולנוע עם מבטא: עשייה קולנועית בגלות ובפזורה
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

בצעד תאורטי נועז מגדיר חמיד נפיסי בספר זה ז׳אנר חדש בקולנוע העולמי אשר משותף ליוצרות וליוצרים שפועלים בגלות ובפזורה – קולנוע עם מבטא. נפיסי מעניק לנו כלים להבין סרטים מורכבים ומקוריים אלה שפועלים מחוץ לקולנוע המסחרי ושאינם נענים למוסכמות שלו. קולנוע עם מבטא נוצר במערב בידי בני קהילות של פליטים, מהגרים ועמים שחיים בפזורה שמוצאן בדרך כלל מהעולם השלישי וממדינות פוסט־קולוניאליות. אלה הפקות עצמאיות, זולות, אישיות ואימפולסיביות שמופצות באולמות קולנוע שאינם מסחריים, במוזאונים, בפסטיבלים ובאינטרנט ומאתגרות את הקולנוע הדומיננטי.

שלא כנטייה להכריז על מותו של המחבר או להמעיט בחשיבותו, נפיסי מדגיש את מרכזיות חווייתם האישית של קולנוענים כמו אטום אגויאן, מישל ח'לייפי, מירה נאיר, שנטל אקרמן, אליה סולימאן, פרננדו סולאנאס, עמוס גיתאי ואמיר קוסטוריצה. הוא עוסק בייחוד של כל יוצר ויצירה, אך גם מאתר סגנון קולנועי משותף אשר מבטא את המתחים של החיים בגלות, כגון מבנה סיפורי מקוטע שמרבה להיעזר במכתבים ובטלפונים, מסעות וחציית גבולות וזהויות, כפילים והעמדת פנים ומרחבים פתוחים בתיאורים נוסטלגיים של המולדת מול קלאוסטרופוביה מעוררת אימה בגלות. חווייתם של פליטים, גולים ומהגרים בולטת ביצירה האמנותית היום, ונפיסי מאפשר לנו לא רק לזהות ולאפיין מגמה מרכזית זו בקולנוע העולמי אלא גם לחשוב על עתידו של ז׳אנר זה, אשר עדיין משתנה וצומח.

חמיד נפיסי נולד באיראן ב־1944. הוא פרופסור לקולנוע ומדיה במחלקה לתקשורת באוניברסיטת נורת'ווסטרן במדינת אילינוי בארצות הברית, מפיק סרטים ויצירות וידאו ניסיוניות ואוצר פסטיבלי סרטים. נוסף על פזורה, גלות ופוסט־קולוניאליות בקולנוע ובמדיה, הוא חוקר קולנוע מזרח־תיכוני וקולנוע דוקומנטרי ואתנוגרפי. מספריו: יצירתן של תרבויות גלותיות: טלוויזיה אירנית בלוס אנג'לס (1993); בית, גלות, מולדת: קולנוע, מדיה והפוליטיקה של המקום (1999) והיסטוריה חברתית של הקולנוע האירני (ארבעה כרכים, 2012-2011).

מקום, זיכרון ומיתוס בקולנוע הישראלי העכשווי

מחקר

26.04.2022
מקום, זיכרון ומיתוס בקולנוע הישראלי העכשווי
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

מקום, זיכרון ומיתוס בקולנוע הישראלי העכשווי בוחן סרטים תיעודיים ועלילתיים ישראליים ואת האופן שתיאורים של נוף ושטח מספקים נקודת מבט ייחודית של הזהות היהודית ושל הזהות הישראלית. המחברת מדגימה כיצד המרחב הקולנועי הוא מְכל של האירועים העלילתיים, ולא זו בלבד אלא שהוא מאורע בפני עצמו ומטעם עצמו, שכן מרחב ומקום הם יסודות בעלי ערך במשא ומתן מתמשך על הזהות היהודית ועל הזהות הישראלית. הסרטים לוכדים את המראה של המקום והם גם רוקמים רשת עקבות, שאינן ניתנות לשליטה, של מערכות כלכליות, חברתיות ופוליטיות.

המרחב והמקום הם מאפיינים חשובים בזהות הישראלית. בעקבות שינוי התנאים גם התפיסה בנוגע למאפיינים הללו משתנה. כאלפיים שנים של גלות יצרו פער בין רעיון המרחב היהודי ובין האופן שמדינת ישראל המודרנית מממשת את הרעיון הזה. פער זה גדל מהקמת המדינה, וביטוייו בקולנוע הישראלי מרובדים. בספר זה המקום והמרחב משמשים הן מושא לניתוח והן כלי תאורטי. הניתוח הביקורתי של הסרטים עוקב אחר החלוקה בין המסגור הקולנועי ובין המסגור הציוני, ובה בעת גם אחר הקשר ביניהם. נקודת מבט חדשנית זו מאפשרת לנו להבחין במוטיבים רבי־ערך בתרבות העכשווית (מפות, גבולות, מחסומים ואזורים צבאיים) ובמיתוס היהודי (גן, מדבר, מים, ירושלים והמקום הקדוש).

המחברת מתייחסת גם לספרות ולאמנות הישראלית ומשלבת הבחנות מתחומי האמנות החזותית, לימודי התרבות, המיתולוגיה, מחשבת ישראל וכמובן לימודי הקולנוע.

ענת זנגר היא פרופ' חבר בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב ושימשה יותר מעשר שנים ראשת הלימודים לתואר שני בו. מחברת הספר רימייקים קולנועיים כטִקסיות והסוואה: מכרמן לריפלי (Film Remakes as Rituals and Disguises Form Carmen to Ripley, Amsterdam University Press, 2006) וכן מאמרים רבים בכתבי עת בין־לאומיים וישראליים בולטים. ספרה על ירושלים בקולנוע הישראלי עומד לראות אור באנגלית בהוצאת Vallentin Mitchell.

מוות 24 פעמים בשנייה: להקפיא את התמונה הנעה

מחקר

24.04.2022
מוות 24 פעמים בשנייה: להקפיא את התמונה הנעה
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

בספר מוות 24 פעמים בשנייה מציגה לורה מאלווי - בברק אינטלקטואלי ומתוך אהבת קולנוע ניכרת - תאוריה מרשימה על הזמן הקולנועי. מאלווי טוענת שטכנולוגיות חדשות, כגון הווידאו, הדי־וי־די והמדיה הדיגיטלית, מאיצות את גוויעתו של הקולנוע המסורתי,  שדימוייו נצרבו בסרט הצלולואיד, ובד בבד מפיחות חיים חדשים בסרטים של פעם.

עוד ב־1975 טלטלה מאלווי את המחקר הקולנועי כשפרסמה את מאמרה "עונג חזותי וקולנוע נרטיבי". מתוך הכרה ביסודותיו הפטריארכליים של המדיום הקולנועי ובעזרת התאוריה הפסיכואנליטית ערכה מאלווי במאמר ההוא דיון נוקב בקולנוע המיינסטרים ההוליוודי וחשפה את המבט הגברי המונח בבסיסו ואת השלכותיו על הופעתה הקולנועית של האישה. למעשה הציעה מאלווי לראות בדימויים המרצדים על המסך הגדול משום הקרנה של הלא־מודע הגברי, על הפנטזיות והחרדות שלו - כאילו זימן אולם הקולנוע ביקור בתוך נפשו של הגבר.  המאמר היה למופת של כתיבה פמיניסטית ביקורתית ולאבן דרך בתולדות התאוריה הקולנועית כולה.

במוות 24 פעמים בשנייה שבה מאלווי לחקור את המדיום, את סוגי המבט השונים ואת העונג שאפשר להפיק מהקולנוע, אך הפעם בעידן הדיגיטלי. האפשרות הגוברת והולכת של שוחרי הקולנוע לצפות בשנית בקטעים נבחרים מתוך סרטים ישנים, להאט את מהירות הסרט ואף להקפיא את התמונה החולפת סוללת בעיניה דרכי התענגות חדשות וגם מזמינה התבוננות מחודשת, חדה ועשירה, במבע הקולנועי של במאי העבר. מאלווי עצמה מנצלת את ההזדמנות הטכנולוגית הזאת כדי לעיין שוב, בדקדקנות מהורהרת, בכמה סרטים מן הקלסיקה הקולנועית, ובהם "פסיכו" של אלפרד היצ'קוק, "מסע לאיטליה" של רוברטו רוסליני, "חיקוי לחיים" של דגלאס סירק ושורה של סרטים של עבאס קיארוסטמי. אגב כך היא מנסחת, תוך כדי דיאלוג מרתק עם הוגים כגון זיגמונד פרויד, רולאן בארת, אנדרה באזאן ורמון בלור, תאוריה על המוות ששורה בתמונה הנעה ועל החיים שאצורים בדימוי הקפוא.

התלכדות תרבותית: זירת ההתנגשויות בין מדיה ישנים למדיה חדשים

מחקר

24.04.2022
התלכדות תרבותית: זירת ההתנגשויות בין מדיה ישנים למדיה חדשים
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

בעולם בו אנו חיים כיום מתקיימת זירת התנגשות בין אמצעי המדיה השונים, חוקר הקולנוע והמדיה הנרי ג'נקינס מפענח את ההיגיון של עולם המדיה שאנו חיים בו היום. להבדיל מה״הייפ״ התקשורתי המציג כל פיתוח בעולם הדיגיטלי בתור חידוש מהפכני שיביא לגוויעתם הבלתי נמנעת של הטלוויזיה והספר, ג'נקינס מפנה את תשומת הלב שלנו אל הדינמיקה המורכבת בין המדיה ״הישנים״ לבין המדיה ״החדשים״. הוא חוקר את התמורות התרבותיות שמתרחשות בעידן שבו סוגי מדיה שונים מתלכדים בו יחדיו וצרכנים רוצים להיות גם יצרנים ב״תרבות השתתפותית״. הספר מספק לנו את מסגרת המונחים להבין למשל את המאבקים בין מעריצים שדורשים להיות שותפים ביצירת התוכן שהם אוהבים ובין האולפן ההוליוודי ששואף לשלוט ב"מוצר" שלו; איך אמנים יוצרים עולם בדיוני אשר יכול להתפרס על פני קולנוע, טלוויזיה, קומיקס ורומנים; את הלוגיקה של הספוילר בקרב קהילות ידע תחרותיות שנוצרות באינטרנט סביב תכניות ריאליטי; ואת הפעילות הפוליטית הנוצרת בעידן ההתלכדות התרבותית. בספר מובאים מקרי בוחן מן התחומים טלוויזיה, קולנוע, ספרות, חוברות קומיקס, משחקי וידאו ומדיה חברתיים, ובהם אמריקן איידול, הישרדות, המטריקס, המותג דונלד טראמפ והארי פוטר.

מאז צאתה לאור של המהדורה הראשונה של התלכדות תרבותית נהיה הספר רב־השפעה במחקרים על פאנדום, אקטיביזם שורשי, תרבות פופולרית, מיזמי חינוך, אסטרטגיות עסקיות בתעשיית הבידור וגם בניתוחים אינטרטקסטואליים ואינטרמדיאליים. במהדורה זו מובא ריאיון שהעניק הנרי ג'נקינס במיוחד לתרגום העברי, שהוא עוסק בו בהשפעתו של הספר ובשינויים שחלו בתרבות ההשתתפותית מאז כתיבתו.

הנרי ג׳נקינס הוא פרופסור לתקשורת, עיתונות ואמנות הקולנוע וחינוך באוניברסיטת דרום קליפורניה, ובעבר היה ראש התוכנית למדיה ב־MIT.

אורות בומביי: פילוסופיה ושפה חזותית בקולנוע ההינדי הפופולרי

מחקר

14.04.2022
אורות בומביי: פילוסופיה ושפה חזותית בקולנוע ההינדי הפופולרי
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

תעשיית הקולנוע ההודי הפופולרי בשפת ההינדי, שמרכזה בעיר בומביי (מומביי), היא הגדולה בהודו והנרחבת ביותר בעולם הלא מערבי. הסרטים שתעשייה זו מפיקה מסעירים מאות מיליוני צופים ומרתקים את חוקריה. באורות בומביי רוני פרצ'ק מנסה לפענח את השפה החזותית של הקולנוע ההודי ואת המקובלוֹת הנרטיביוֹת שלו. מתחת למה שנדמה לעיתים כחובבני ומרושל, מלאכותי וגדוש טמון מטען מחשבתי, אסתטי ותרבותי עשיר שמקורו במחשבת הודו הקלאסית, במוקדי פילוסופיה ודת שבאים לידי ביטוי חזותי בקולנוע הפופולרי של בומביי. פרצ'ק מבקשת לחשוף את המטען הפילוסופי והאסתטי העשיר של הודו הקלאסית בקולנוע ההינדי בן ימינו ולראות בו זירת שיח ערה שמוקדים קלאסיים באים בה לידי ביטוי חזותי ואף מקבלים בה פרשנות מודרנית.

הקולנוע של בומביי מתקשה להתקבל במערב, בעיקר משום שהשפה החזותית ורשת הקודים הצורניים והעלילתיים של סרטים אלה חורגות במפגיע מהמקובל בתעשיית הקולנוע של הזרם המרכזי במערב. עיקריה של חריגה זו מתמצים בהפניית עורף לסגנון הריאליסטי; בעיצוב מרחב וזמן אשר אינם שואפים לחקות את המציאות המוּכּרת; ובאסתטיקה גועשת של גודש ומלאכותיות. הדחייה של המוסכמות המאפיינות את העשייה ואת הסגנון הריאליסטיים גלויה, ולעיתים מוחצנת ובוטה. פיענוח המטען הפילוסופי והאסתטי הגלום בתעשייה לא מערבית זו והבנת אמצעי המבע שלה כשפה אסתטית מנומקת ועשירה יאפשרו הבנה ייחודית של הקולנוע של בומביי.

ד"ר רוני פרצ'ק היא חוקרת הודו המודרנית ומלמדת בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב.

כמו שמספרים בהוליווד: סיפור וסגנון בקולנוע המודרני

מחקר

13.04.2022
כמו שמספרים בהוליווד: סיפור וסגנון בקולנוע המודרני
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

בספר כמו שמספרים בהוליווד עונה חוקר הקולנוע הוותיק דיוויד בורדוול לביקורות שלפיהן הקולנוע האמריקני העכשווי שונה בקיצוניות מהוליווד הקלסית. האם סרטים עמוסים פיצוצים ממוחשבים, עריכה מסחררת וקרבות אין סופיים בין גיבורי־על לחייזרים מובילים בהכרח לגיבוב דימויים חסר היגיון? האם בגלל הצורך למכור משחקי מחשב ומוצרים נלווים איבדו היוצרים את היכולת לגולל סיפורים לכידים כפי שידעו פעם, בעידן של חלף עם הרוח וקזבלנקה?

בורדוול מבקר בחריפות את אותם חוקרים ואנשי תעשייה אשר מאמינים שחל שבר אדיר בסיפֵּר ובסגנון החזותי בהוליווד העכשווית. הוא מנתח עדויות של יוצרות ויוצרים, ספרי הדרכה מרכזיים בתעשייה, גורמים טכנולוגיים וכלכליים וכמובן את הסרטים עצמם, ומדגים כיצד עדיין מורשת הקולנוע הקלסי משפיעה השפעה עזה על הקולנוע העכשווי. הנורמות שהוא מוצא בהוליווד העכשווית גמישות מספיק כדי לחול על מגוון רחב של יצירות, ובכלל זה סרטים עצמאיים וסרטים מהזרם המרכזי, קומדיות רומנטיות כמו ג'רי מגוויר, שוברי קופות כמו שר הטבעות: שני הצריחים וסרטים שמפגינים תמרונים סיפוריים וחזותיים מורכבים כמו יצירותיהם של האחים כהן, קוונטין טרנטינו, אוליבר סטון ומרטין סקורסזה, ממנטו שמסופר מהסוף להתחלה ו"סרטי חידה" שמטעים אותנו כמו נפלאות התבונההחוש השישי ומועדון קרב. זוהי מסורת עשירה ואיתנה שמאפשרת חידושים אך גם מציעה עקרונות מוכחים של סיפור ושל סגנון חזותי שממשיכים לרתק צופים ברחבי העולם כבר יותר ממאה שנים.

דיוויד בורדוול הוא פרופסור אמריטוס ללימודי קולנוע באוניברסיטת ויסקונסון–מדיסון, אשר מוּכּר בזכות תרומתו לפיתוח ולקידום הגישה הקוגניטיבית והגישה הנאו־פורמליסטית בלימודי קולנוע. בורדוול נודע, לצד מחקריו התיאורטיים, גם במגוון רחב של מחקרים היסטוריים על הפואטיקה של יוצרים וסגנונות קולנועיים ובהם קרל־תאודור דרייר, אוזו יסוז'ירו, סרגיי אייזנשטיין והקולנוע של הונג קונג. הוא היה שותף בחיבור ספר שהיה למחקר המכונן על הוליווד הקלסית.

לנגד עיניים מזרחיות: זהות וייצוג עצמי בקולנוע תיעודי ישראלי

מחקר

13.04.2022
לנגד עיניים מזרחיות: זהות וייצוג עצמי בקולנוע תיעודי ישראלי
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

לנגד עיניים מזרחיות הוא התחקות צמודה וראשונה מסוגה אחר הקולנוע התיעודי המזרחי בישראל. הספר עוסק במגוון רחב של סרטים שנוצרו בשלושת העשורים האחרונים בידי יוצרות ויוצרים מזרחים, בני הדור השני והשלישי להגירה, ומציע התבוננות מקיפה  בייצוג העצמי המזרחי בקולנוע הישראלי. ניתוח הסרטים בוחן ומגדיר מחדש מנקודת מבט מזרחית סוגיות כמו הגירה, זיכרון, בית ומקום, מרכז ופריפריה, מעמד, תרבות, מגדר ולאומיות, שמעסיקות את שיח הזהות הישראלית בקולנוע התיעודי המקומי. היוצרות והיוצרים, הפועלים בלב תעשיית הקולנוע הישראלית או מצויים בראשית דרכם האמנותית, חוזרים באמצעות סרטי התיעוד להוריהם ולסיפורים המשפחתיים או הקהילתיים שלהם. הם מביימים אותם מחדש בעזרת העדות והארכיב, חושפים כאבי הגירה וזיכרונות שהודרו מהנרטיב ההיסטורי הרשמי של מדינת ישראל ומעניקים קול ודימוי להווי חיים פריפריאלי ומעמדי ולתרבות מזרחית. דרך התיעוד והשחזור הם מותחים ביקורת על ייצוגים דומיננטיים של מזרחיות, מביעים התנגדות להם ןתןבעים מחדש זהותם.

קולנוע תיעודי נועז וחדשני זה ממקם מחדש את המזרחיות על פני רצף של זמן ומרחב יהודי וישראלי ומעניק לה נראות וייצוג בעולם ההיסטורי. הוא חושף אותה כזהותכלאיים - זהות שממוקמת בין ניגודי התרבות המגולמים בתפיסה ההגמונית ומעבר להם, כמו מזרח-מערב, דת-חילון, מודרניות-מסורתיות, וחותרת תחתם, ובכך מציע אופק תרבותי חדש לישראליות.

מן הסרטים הנידונים בספר: פנטסיה שלי של דוקי דרור, עליה של נֹעם אדרי, הדרום: אליס לא גרה כאן אף פעם של סיני בר דוד, שפת אב של רמי קמחי ורוח־קדים - כרוניקה מרוקאית של דוד בן שטרית.

הפצע מתנת המלחמה: שדות הקרב בקולנוע הישראלי

מחקר

13.04.2022
הפצע מתנת המלחמה: שדות הקרב בקולנוע הישראלי
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

סרטי צבא ומלחמה מבעיתים ומרתקים צופים וקנו מעמד רב־חשיבות בקולנוע ובתרבות הישראליים. בפרקי הספר הקוראים יוצאים למסע אל גוף הלוחם הפצוע, אל הצלקת הנפשית ואל הטראומה הקולקטיבית של המלחמה דרך הקולנוע.

הפציעה בשדה הקרב הייתה מאז ומעולם מופע של אימה, מחזה מבעית המעורר רתיעה אך גם משיכה. סצנות קרב בקולנוע נענות לתשוקה אפלה של בני אדם להתבונן מקרוב בפצע. ועם זאת, מופע הלוחם הפצוע מערער את האמונה הרווחת כי המעטפת החיצונית של גוף האדם מסוגלת לשרוד כל מכה שניחתת עליו מבחוץ. זאת ועוד, הצלקת הנותרת בגוף יוצרת מחוות זיכרון וקרע בתודעה בין מה שקדם לפציעה ובין מה שיהיה אחריה.

באמצעות מגוון כלים כמו מחקרי המיתוס הקדום, ביקורת הכתיבה ההיסטורית והפולמוס בן ימינו בתופעת הפוסט־טראומה בוחן ג'אד נאמן את סרטי הצבא והמלחמה. לדימוי האישה בהבניית זהות הלוחם הוא מייחס תפקיד מרכזי בהבנת סרטי המלחמה הישראליים. אלברט איינשטיין, שתהייתו על המלחמה מכוונת גם את כתיבתו של נאמן, שאל "כיצד ייתכן לעורר בגברים התלהבות פראית עד כדי הקרבת חייהם עצמם". בירידה לנבכי הפסיכוזה הקולקטיבית הנקראת מלחמה ובגילוייה בקולנוע הישראלי מנסה המחבר לתת מענה לשאלה רבת־שנים זו. 

פרופסור ג'אד נאמן הוא יוצר סרטים וחוקר קולנוע, ממייסדי החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, וחתן פרס ישראל לקולנוע 2009. הוא סיים לימודי רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובתפקידו כרופא בגדוד הצנחנים שנלחם בששת הימים באום כתף הוענק לו עיטור המופת.

ברשימת הישגיו סרטים מוערכים כמו השמלה (1970), מסע אלונקות (1977), מרד הימאים (1982), רחובות האתמול (1989) וסרט עלילתי דובר עברית וערבית נוזהת אל־פואד (2007). סרטי העלילה והתעודה שלו נוגעים בסוגיות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני והלחימה בשדה הקרב, והם משלבים את רשמיו וניסיונו כלוחם, רופא, במאי וחוקר קולנוע. 

הנשים שידעו יותר מדי: היצ'קוק ותאוריה פמיניסטית

מחקר

13.04.2022
הנשים שידעו יותר מדי: היצ'קוק ותאוריה פמיניסטית
  • עומק שדה
  • קולנוע וטלוויזיה

סרטיו של הבמאי הנודע אלפרד היצ'קוק הם מהנחקרים ביותר בתולדות התאוריה והביקורת של הקולנוע. חוקרת הקולנוע והטלוויזיה הפמיניסטית טניה מודלסקי יוצאת בספר פורץ דרך זה נגד שתי גישות קוטביות שרווחו עד כה: זו שלפיה סרטיו של היצ'קוק רוויים שנאת נשים, וזו שלפיה הבמאי מזדהה עם דמויות הנשים וחושף את מצבן העגום בחברה שגברים שולטים בה. מודלסקי מראה את השניוּת כלפי נשים, המאפיינת את יצירתו המורכבת של היצ'קוק ויכולה לעורר בצופים מגוון תחושות, ובכלל זה איום, חוסר אונים, כעס והזדהות. לדבריה, סיפוריהן של הנשים חותרים לעיתים תחת השליטה והסמכות של "אמן המתח הקולנועי" הנודע. למרות האלימות הניכרת שהגברים מגינים כלפי הנשים בסרטים, הן מוסיפות להתנגד להיטמעות בפטריארכייה, והבמאי - במודע או לא - מזדהה עם התנגדות זו. לטענתה, השאלה אם הסרטם ספוגים שנאת נשים או אהדה לנשים אינה ניתנת להכרעה, ובסרטיו של היצ'קוק הן כרוכות זו בזו.

המהדורה הראשונה של הנשים שידעו יותר מדי יצאה לאור ב־1988, ומהדורתו השלישית, מ־2016 מוחגשת עתה לקוראים עברית. שבעת הספרים המנותחים בספר - סחיטה, רצח!, רבקה, נודעת, חלון אחורי, ורטיגו ופרנזי - משמשים למחברת בסיס לניתוח הצופָה והצופֶה בקולנוע, והיא עוסקת בחיבור הרגשי לדמויות הנשים בסרטים. למהדורה שלישית זו צורף גם ריאיון עם המחברת, ובו היא עוסקת בגישות פמיניסטיות וקוויריות לניתוח סרטיו של היצ'קוק ובדיאלוג שעשוי להתקיים ביניהן; וכן צורף מדריך שאלות לדיון במחקר מרכזי זה של התאוריה הפמיניסטית הקולנועית.

טניה מודלסקי היא פרופסור אמריטה לאנגלית באוניברסיטת דרום קליפורניה. מספריה: 
Loving with a Vengeance: Mass Produced Fantasies for Women (1982',2008); Feminism Without Women: Culture and Criticism in a "Postfeminist Age (1991); Old Wives' Tales: Feminist Re-Visions of film and other Fictions (1999).

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>