תיאטרון אל-חכואתי

תיאטרון אל-חכואתי

מאת פרופ' ראובן שניר

 

להקת התיאטרון המזרח ירושלמית מסרח אל-חכואתי (תיאטרון אל-חכואתי) מייצגת את התקופה הפורמטיבית בהתפתחות התיאטרון הפלסטיני לאחר מלחמת 1967, שבמסגרתה צמח תיאטרון מקצועי בעל מאפיינים ייחודיים בהשתתפות אנשי תיאטרון מן הגדה המערבית ופלסטינים אזרחי מדינת ישראל. לצד ההתפתחות המואצת של התודעה הלאומית הפלסטינית באותן שנים והחרפת המאבק הפוליטי, שלא בחל בפעולות נגד יעדים ישראליים ויהודיים ברחבי העולם, הפך תיאטרון אל-חכואתי במהרה לשם נרדף לתיאטרון הלאומי הפלסטיני, שנולד בצל האיחוד מחדש של כל ענפי הישות הפלסטינית. איחוד זה הפך לנקודת מפנה בתולדות העם הפלסטיני לא רק מבחינה פוליטית אלא גם מבחינה תרבותית.

ניצני תיאטרון ייחודי בריכוזים הפלסטיניים בארץ ישראל התפתחו עוד בחצי הראשון של המאה העשרים, בליווי כתיבה דרמטית מבטיחה, אבל היו אלו בעיקר להקות חובבים, בייחוד במסגרות חינוכיות שונות, שסימנו דרך מבטיחה אך לא הצליחו להתבסס ולצבור ניסיון בטרם נגדעו באיבן בעקבות מלחמת 1948 והשלכות הנכבה על העם הפלסטיני. לאחר הקמת מדינת ישראל נעשו ניסיונות מסוימים לפתח פעילות תיאטרונית במסגרת המדינתית החדשה, בעיקר בחסות גורמים ממשלתיים ישראליים, אך בשל אופייה הממסדי המגמתי אין היא תופסת מקום כלשהו בהיסטוריה של התרבות הפלסטינית, ובוודאי לא בזאת שנכתבת על ידי חוקרים פלסטינים. פעילות זו, שהתקיימה בין השאר בסיוע המחלקה הערבית בהסתדרות, נתפסה על ידי אנשי התרבות הפלסטינים המקומיים כשואפת לבטל את הצביון הזהותי של הציבור הערבי בישראל, לטשטש את מאפייניו התרבותיים הייחודיים ולהביא אותו להזדהות עם מטרות המדינה היהודית הציונית. לפיכך, שיתוף הפעולה עם הגורמים הממסדיים בתחום זה היה מוגבל ביותר ונשא אופי אופורטוניסטי, ובראייה לאחור לא מיוחסת לו חשיבות כלשהי. רק בעקבות מלחמת 1967 החלה תנופה משמעותית בתיאטרון ובכתיבה הדרמטית, כחלק בלתי נפרד מעיצוב התודעה הלאומית הפלסטינית, אבל לא בלי סדר יום שמסרב להפוך את אמנות התיאטרון לשופר תעמולתי גרידא. תיאטרון אל-חכואתי היה המייצג המובהק של פעילות זו.

הקמת התיאטרון הייתה תוצאה של פעילות דרמטית ותיאטרונית של אנשי תרבות פלסטינים-ישראלים, שחברו לעמיתיהם מן השטחים שנכבשו על ידי ישראל, בעיקר מן הגדה המערבית. החבירה משתקפת היטב בעובדה שאחת מלהקות התיאטרון הראשונות שהוקמו בגדה המערבית לאחר מלחמת 1967, עאא'לת אל-מסרח (משפחת התיאטרון), שנוסדה בשלהי 1970 ברמאללה ומאוחר יותר הייתה הגרעין לתיאטרון הלאומי הפלסטיני, בחרה להציג כמחזה הראשון שלה את קרקאש (1970) מאת סַמיח אל-קאסם (2014-1939), מחשובי המשוררים הפלסטינים במחצית השנייה של המאה העשרים. עאא'לַת אל-מסרח התחילה בחזרות על המחזה והתכוננה להעלותו בפני קהל צופים בגדה המערבית, אבל שלטונות הצבא מנעו זאת, כפי שקרה במקרים רבים בהמשך שבהם התערבה הצנזורה הישראלית ושיבשה כוונות להעלות מחזות פלסטיניים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים.

להקת עאא'לַת אל-מסרח שימשה מאוחר יותר גרעין ללהקת התיאטרון בַּלאלִין (בלונים) האוונגארדית, שהוקמה על ידי פרנסוא אבוּ סַאלִם (2011-1951), הדמות המרכזית בתקופה הפורמטיבית של תנועת התיאטרון הפלסטינית בשנות השבעים. אבו סאלם עצמו היה שחקן בתיאטרון השמש הניסיוני של אריאן מנושקין (ילידת 1939), ופעילותו במסגרת התיאטרון הפלסטיני שאבה השראה רבה מהתנסויותיו התיאטרוניות בצרפת. יחד עם קבוצת אנשי תיאטרון פלסטינים מישראל ומהגדה המערבית הניח אבו סאלם את היסודות לתיאטרון הפלסטיני המקצועי, שגולת הכותרת שלו הייתה להקה שהתבססה על חברי להקת בַּלאלִין ואימצה לה את השם אל-חַכּוַאתי, ומאוחר יותר הוכרה כלהקת התיאטרון הפלסטינית המקצועית הראשונה. בחירת השם לא הייתה מקרית: אל-חַכּוַאתי, מספר הסיפורים, נהג, בתרבות הערבית והפלסטינית עד העת החדשה, להופיע בבתי קפה ובמקומות כינוס מרכזיים ולספר מעשיות עממיות, כמו למשל סיפורים מן הפולקלור הערבי (לדוגמה סיפורי אלף לילה ולילה, ענתרה וזיד אל-הלאלי). בכך רמזו מחוללי התיאטרון הפלסטיני החלוצי שיצירתם התיאטרונית אינה נסמכת רק על התרבות המערבית וגם איננה חיקוי עיוור של התיאטרון הערבי בעל האוריינטציה המערבית, אלא היא מתבססת על שורשי התרבות הערבית העממית הקדומה. בעיצוב הבמה והדיאלוגים לא היה קשה לזהות את המאפיינים העממיים שעליהם נסמך התיאטרון הפלסטיני. בנובמבר 1983 קבעה הלהקה את משכנה במזרח ירושלים, במבנה שהיה בית הקולנוע אל-נזהה, בזכות תרומה של 100 אלף דולר מקרן פורד, והפכה לשם נרדף לתיאטרון הלאומי הפלסטיני. הפתיחה החגיגית של בית התיאטרון התקיימה ב-9 במאי 1984, וכאשר פרצה האינתיפאדה הראשונה, בספטמבר 1987, החל המבנה לשמש גם לפעילות מחאה תרבותית. מאז גם היה נתון להשבתות מצד כוחות הצבא הישראלי בשל האשמות בהסתה.

בין היצירות המרכזיות שהעלה תיאטרון אל-חכואתי ראוי לציין את בסם אל-אב ו-ל-אם ו-ל-אבן (בשם האב, האם והבן) (1978), העוסק בסיפורה של משפחה, שהיא מיקרוקוסמוס של החברה הפלסטינית החיה תחת הכיבוש הישראלי, אבל בעת ובעונה אחת נאבקת בשאלות של מסורת ומודרניזציה בחברה שמרנית. הכיבוש מוצג רק כנדבך אחד שבגינו לא מצליחה החברה המקומית להשתחרר מנחשלותה, וחִצי הביקורת מופנים גם אל גורמים חברתיים פנימיים, כמו למשל הדבקות במסורת ומעמדה הנחות של האישה. הצגה זו הדגישה את סדר היום האמנותי של הלהקה, שנמנעה מלשמש שופר תעמולה למאבק הפלסטיני ובחרה לעסוק בשאלות שמטרידות את הציבור הפלסטיני.

בניגוד לשירה הפלסטינית, שמאז ראשית המאה העשרים שימשה כלי תעמולה בשירות המאבק הפלסטיני והתקשתה להשתחרר מן הצורך לשרת סדר יום חוץ-אמנותי, גם בשל הקושי להגדיר את היעד ולחזות את תגובות ציבור הקוראים, אמנות התיאטרון מתקיימת במרחב סגור שבו כל הנוכחים הם בדרך כלל פלסטינים שאינם זקוקים לשכנוע או להטפה, ולכן קל יותר להתמקד באמנות, בוודאי להימנע מתעמולה או מהטפה.

 

מחג'וב, מחג'וב (בימוי: פרנסואה אבו סאלם, 1980).

משמאל לימין: דאוד כותאב, אדוארד מועלם ומוחמד מחאמיד. צילום: פיליפ גארל

 

מחזה אחר, מחג'וב, מחג'וב (1981-1980), על שם הדמות המרכזית, עוסק בעלילותיו של משתף פעולה עם שלטונות ישראל. התרחשויות המחזה נפרשות על פני שלושה לילות המשקפים את החיים תחת עול הכיבוש. המחזה הציג את שגרת החיים בחברה הפלסטינית לאחר כיבוש השטחים ב-1967, והצופים חזו בהתרחשויות המוכרות להם מסביבתם הקרובה. השראה בולטת להצגה שימש הרומן של הסופר הפלסטיני-ישראלי אמיל חביבי (1996-1921), אל-וקאא'ע אל-ע'ריבה פי אח'תפאא' סעיד אבי אל-נחס אל-מתשאא'ל (הכרוניקה המופלאה של היעלמות סעיד אבו אל-נחס אל-מתשאא'ל), שראה אור בערבית ב-1974. יש להניח שההצגה שהעלה תיאטרון אל-חכואתי עודדה את השחקן הישראלי-פלסטיני מחמד בכרי (יליד 1953) להעלות עיבוד של הרומן של חביבי בעברית ובערבית.

 מחזה נוסף שזכה להצלחה הוא ג'לילי, יא עלי (עלי הגלילי) (1983), העוסק בדמותו של פלסטיני החי בגבולות ישראל ועובר משבר זהות במגע עם החברה היהודית, שאמנם פותחת לפניו את זרועותיה, אבל בה בעת מבהירה באופן חד-משמעי מה הם גבולות חירותו האישית והלאומית. בשנות השמונים, טרם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, הייתה השתתפות גדולה של פלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה בשוק העבודה הישראלי (בוודאי במרחב העיר תל אביב), שקיבל בשמחה כוח עבודה זול. אולם מבחינת הפלסטינים העלתה מעורבות זו שאלות של זהות אישית ולאומית שנוצרו בשל החיכוך עם הציבור היהודי.

המחזה אריח'א, עאם צפר (יריחו, שנת האפס) הוצג לאחר חתימת הסכמי אוסלו והתמקד ביחסי התרבות הערבית עם זו המערבית מבעד לדמותו של הגיבור אסלאם, פליט הסובל פיזית ונפשית ממוראות הכיבוש, ויחסיו עם תיירת הקצה בחומרנות המערבית ומחפשת מפלט רוחני בתרבות הערבית. באופק נראים סימנים של פיוס ישראלי-פלסטיני, אבל אסלאם מסרב לנטוש את המאבק המזוין, הגם שהוא מוותר על אופציית פיגוע ההתאבדות ובמקומו פוצח בריקוד מיסטי שסיומו באקסטזה המביאה למותו. אסלאם אמנם מת, אבל כדרך המיסטיקנים הסופים, הוא ממשיך לחיות בתוך האלוהים. השחקן אכרם תלאוי (יליד 1960), שגילם את דמותו של אסלאם, ראה בסצנת ההתאבדות המיסטית בסופו של המחזה מסר אופטימי – אסלאם מוותר על משימת התאבדות נגד מטרה ישראלית, ותחת זאת מתייחס לפעמי השלום הקרבים כשעת אפס שתאפשר לשני הצדדים להסתכל על התמונה בכללותה. גם התקווה הזאת התפוגגה במהרה.

התאבדותו של פרנסוא אבו סאלם בשנת 2011 סימלה את קץ תור הזהב של התיאטרון הפלסטיני, אבל תיאטרון אל-חכואתי בישר את האופקים החדשים של התנועה התיאטרונית והדרמטית הפלסטינית. מאז שנות השמונים התפתחו מסגרות תיאטרוניות רבות בגדה המערבית וברצועת עזה וגם בריכוזים פלסטיניים בתוך ישראל, תוך ניסיון ליצור תשתית ציבורית, לטפח את הטעם התרבותי ולמשוך קהל צופים ממגזרים שונים בחברה הפלסטינית - בשטחים הכבושים ובתוך ישראל.

 

מקורות והצעות לקריאה נוספת:

Snir, Reuven, "Palestinian Theatre: Historical Development and Contemporary Distinctive Identity", Contemporary Theatre Review 3(2) (1995), pp. 29-73.

Snir, Reuven, "The Palestinian al-Ḥakawātī Theater: A Brief History", Arab Studies Journal, VI.2-VII.1 (Fall 1998-Spring 1999), pp. 57-71.

Snir, Reuven, "The Emergence of Palestinian Professional Theatre after 1967: al-Balālīn Self-Reference Play al-‘Atma (The Darkness)", Theatre Survey 46(1) (2005), pp. 5-29.

Snir, Reuven, Palestinian Theatre (Wiesbaden: Reichert, 2005).

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>
אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
UI/UX Basch_Interactive