תיאטרון בובות בישראל

מאת הדס עפרת

האם קיים תיאטרון בובות ישראלי? בהיעדר מורשת של תיאטרון בובות יהודי, לא ניתן לייחד את היצירה שנעשית בתחום בארץ מבחינת סגנון או תכנים; ייחודה בא לידי ביטוי דווקא בגיוון ובפריצת דרך של יצירתיות ובין-תחומיות.

ראשוני הבובנאים המקצועיים בארץ היו ד"ר פאול לוי ודוד בן שלום, שנודע בכינוי "הונזו". שניהם עלו לארץ בשנות השלושים מצ'כיה והביאו עמם מסורת מרכז אירופית של גילוף בעץ. לוי עלה לארץ עם להקת העץ - תיאטרון המריונטות שיצר עוד בעיר מגוריו קרלסבאד; בן שלום יצר את הבובטרון בקיבוץ גבעת חיים וייחד את תכניו לחיי הקיבוץ ולסיפורי עם, חלקם יהודיים ועבריים. בובנאים נוספים פעלו בארץ עד מחצית המאה העשרים, בהם האחיות רובנזון, ברנרד וסוזי אולברג, הציירת גרטה קרקואר, לוץ חצור (לודוויג הופמן), קטה ואלברט בר ואנדריי רבס. הבובנאית וסופרת הילדים דינה דז'טלובסקי פעלה כאן מסוף שנות החמישים. תיאטרונו של אריק סמית, בובות העץ של אריק, נשא משנות השבעים פן ספקטקולרי ומסחרי יותר, עם בובות חוטים, מקל וקברט, בהשפעת התמחותו בתיאטרון Little Angel בלונדון. לסצנת תאטרון הבובות בארץ נוספו בובנאים, בהם אסתר ויצחק פקר, זולא רדולסקו, בלה שקאטוב, רעיה ואיליה ברנדמן, שרכשו את הכשרתם המקצועית בצעירותם במזרח אירופה והצטרפו כמפעילי בובות לתיאטרון של סמית הודות לניסיונם בטכניקות הפעלה מסורתיות: בובות יד, בובות מקל ובובות חוטים (מריונטות).

יעל ענבר (בובנאית) ורויטל אריאלי (מעצבת), The Gertrude Show, 1977, בית הספר לתיאטרון חזותי, ירושלים. צילום: רויטל אריאלי

בעשורים האחרונים של המאה העשרים בלטה הסוגה של תיאטרון דמות (המונח הנפוץ במערב הוא (figurentheater, שמצאה את ביטויה בעבודה על גילום של דמות, על פי רוב דמות אדם, כשנקודת המוצא עשויה להיות חומר, חפץ (readymade), מדיה (הקרנות, אנימציה, צלליות) וכל ביטוי חזותי, פיגורטיבי או מופשט, שבו מתקיימים יחסים משלימים או מנוגדים בין הדימוי למושא שלו - הדמות. כך נושאת הבובה היגד מטפורי ומשמשת כלי לביטוי רעיוני של המצב האנושי.

יחסי מפעיל-בובה היו בשנות השמונים תמה בולטת בתיאטרון הבובות הישראלי - תוצר של המהפך שחל באמצע המאה העשרים, ובו הפר תיאטרון הבובות את מוסכמות חלל הבמה המסורתי. הוויתור על מסכים ועל הניסיון ליצור אשליה בימתית הנכיח את המפעיל, ונוצר הצורך להגדיר את תפקידו הבימתי. מפעיל הבובות הפך גורם חזותי ודרמטי מכריע, ולעתים גם מקדם עלילה, אם בתפקיד "האח הגדול" או כמספר יודע-כול, אם כדמות לבושה בשחור, רואה ואינה נראית, ואם כדמות האנטי-גיבור, שהבובה מתעמתת איתו ואף גוברת עליו.

רוני מוסנזון-נלקן (בובנאית ומעצבת) והבובה יוסף, 1984, תיאטרון הקרון, ירושלים

נושא יחסי המפעיל והבובה הוא דרמטורגי במהותו. הבובה יוסף, בובת ספוג שיצרה והפעילה רוני מוסנזון-נלקן בגרסאות בימתיות, טלוויזיוניות וקולנועיות שונות, היא דוגמה לתפקיד הבימתי המואצל על הבובנאי. יוסף ביקש לנתק את יחסי התלות עם המפעילה שלו, וההתעקשות הילדותית הקנתה למוסנזון-נלקן, בנוסף להיותה המפעילה של הבובה, תפקיד מורכב של דמות אם. המתח בין רמות תיאטרון הבובות והמציאות בא לידי ביטוי ביחסי המפעיל והבובה ובניסיון של הבובה לשבור את התלות שלה במפעילה ולתפקד באופן עצמאי. כך הוצג הפער הבימתי בין הבובה והאדם ובין תפקידה הפונקציונלי של הבובנאית כמפעילת בובה לתפקידה הדרמטי כאם. פער מלאכותי זה עומד ביסוד המצב הקיומי (והקומי) של תיאטרון הבובות.

רותם גולדנברג (יוצרת ושחקנית), והיא בשלה, 2016 (צלם: ניר שאנני), בית הספר לאמנות תיאטרון הבובות, חולון

הלוך הרוח שאפיין את הניסיוניות בתיאטרון הבובות בארץ בסוף שנות השבעים ובשנות השמונים היה של יצירה משוחררת ממסורת וממוסכמות. הגדרת המדיום ושאלת גבולותיו אתגרו בובנאים רבים ובישרו את תחילתו של עידן חדש בתיאטרון הבובות בישראל. דינמיקה זו הביאה להיווסדם של תיאטרון הקרון (1981, מייסדים: מריו קוטליאר, עלינה אשבל, מייקל שוסטר והדס עפרת) ותיאטרון הבמה (1989, מייסד: מריו קוטליאר; לימים הזירה הבין-תחומית), שניהם בירושלים. תיאטרון הבובות של הפארק (1986, מייסדת: נעמי יואלי) פעל בגני יהושע בתל אביב עד שלהי המאה העשרים כאולם תיאטרון בובות שאירח הצגות.

מגמה פוסט-מודרנית זו זימנה שילוב תחומי מופע שונים – תיאטרון דמות, תיאטרון דימוי, תיאטרון סיפור, מיצג (פרפורמנס), פיסול גוף, תיאטרון מחול ואף puppet-cinema לילדים ולמבוגרים. אחד היוצרים שהשפיעו על מגמה זו היה דניס סילק - משורר, מחזאי ופרפורמר בריטי במוצאו, שפיתח את תת-הסוגה תיאטרון דבר (thing theater), להבדיל מתיאטרון חפצים (object theater). לתפיסתו, האדם (איבריו, רגשותיו) והחפצים או האובייקטים המקיפים אותו חולקים רמת קיום זהה. רגלי הכיסא שעליו הוא יושב במחזהו כיסאו של מיסטר צ'ארלס הן עטיני פרה, ואילו הכיסא עצמו מתקפל לפתע ונאבק עמו כדמות בימתית לכל דבר. סילק הוביל את תיאטרון הבובות צעד נוסף מעבר לאובדן המשמעות שבתיאטרון האבסורד של סמואל בקט, אל פירוק מרכיבי הקיום והבנייתם כמכניזם של יחסים ורגשות.

בין-תחומיות היא גם הסיבה שבגללה תיאטרון הבובות אינו נתפס בקרב חלק מהיוצרים כסוגה עצמאית, אלא כתת-סוגה של התיאטרון החזותי. עם הקמת בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים (1986, מייסד: הדס עפרת), הגישה הבין-תחומית שאפיינה את מוריו מנעה הקמת מסלול נפרד להוראת אמנות תיאטרון הבובות. בתי ספר נוספים הוקמו: המרכז לתיאטרון הבובות, הכולל מוזיאון ובית ספר לאמנות תיאטרון הבובות בחולון (1989, מייסדת: מירי פארי); בית הספר לתיאטרון בובות ודרמה הפועל במסגרת סמינר לוינסקי בתל אביב (1999, מייסדת: דבורה צפריר); בית 9 בחיפה (2005, מייסדת: יעל ארליך-מורג); והחממה (2001, מייסדות: מרית בן ישראל ורוני מוסנזון-נלקן). קורסים לתיאטרון בובות מתקיימים במסגרות אקדמיות רבות, כולל מכללות וסמינרים למורים.

היבט נוסף של תיאטרון הבובות בישראל בחמישים השנים האחרונות הוא הפקתי. מרבית ההצגות הן הצגות יחיד, המתאפיינות בתפאורה מינימליסטית ובתאורה וסאונד שמופעלים עצמונית מהבמה. כל אלה מאפשרים הקמה, פירוק וניוד ללא עלויות נוספות וללא כוח עזר טכני. יש לכך חשיבות רבה לאור החשיפה הגדלה והולכת של בובנאים ישראלים בפסטיבלי בובות בחו"ל. בין היוצרים הבולטים משנות השמונים ואילך ניתן למנות את מייקל שוסטר, עלינה אשבל, הדס עפרת, מירי פארי, נעמי יואלי, מרית בן ישראל, רוחל'ה ברקמן-דנגור, יונתן בן חיים, נטליה רוזנטל, נעמי פולבר, שרון (שרי) שפירא, אילן סביר, רוני מוסנזון-נלקן, מרים זלצברג, פטריסיה אודונובן, ציפור פרומקין, עמית דרורי, יעל ענבר, רויטל אריאלי, אלית ובר, גליה לוי-גראד, יעל רסולי, הילה פלד-פלשקס, שחר מרום, צבי סהר, שרון סילבר-מרת, גוני פז, מעין רזניק, אריאל דורון, אורנן ברייר ואחרים.

תיאטרון הקרון על שם מריו קוטליאר הוא הגוף האמנותי המרכזי בתיאטרון הבובות בישראל (מנכ"לית ומנהלת אמנותית: דליה יפה-מעיין [2017-1989]). כשישים אמנים (בובנאים, מעצבים, במאים, מוזיקאים ועוד) פועלים במסגרתו, שלושים מהם מאוגדים כאמני הבית. הקרון בונה לעצמו בימים אלה בית חדש בגן פעמון הדרור בירושלים.

תיאטרון בובות נוכח גם בסדרות טלוויזיה נודעות – כמו למשל החרצופים (מעצבת: אילנה יהב) – ובסדרות מוכרות לילדים, כגון צריף העץ של תמרי (מעצב: אריק סמית), פרפר נחמד ומועדון החתול שמיל (מעצבת: יהודית גרינשפן), וסדרות שונות לגיל הרך בערוץ הופ! (מעצבת: מריה גורביץ'). בובנאים ראשיים - שחקנים בהכשרתם: אבי יקיר, עירית שילה וז'יל בן-דויד; בובנאים ראשיים בעלי רקע בתיאטרון בובות: איקי גלעד, אילן סביר, אופירה ארכוני ושרון בר-עזר.

מרבית היוצרים במדיום תיאטרון הבובות מעצבים את הבובות ואת התפאורה ליצירתם בעצמם ולכל יוצר תיאטרון משלו. שתי היוצרות המרכזיות המעצבות בהזמנה הן יהודית גרינשפן, שנודעת בייחוד כמעצבת מסכות לתיאטרוני שחקנים וללהקות מחול, ומריה גורביץ', המעצבת בובות לבובנאים רבים.

בארץ קיימים שני פסטיבלי בובות שנתִיים: הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרוני בובות של תיאטרון הקרון בירושלים (מנהלים אמנותיים בעבר: הדס עפרת, דליה יפה-מעיין; כיום: שחר מרום), והפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון ולסרטי בובות של מרכז תיאטרון הבובות בחולון (מנהלת אמנותית בעבר: מירי פארי; כיום: אילן סביר). במרכז לתיאטרון הבובות בחולון נלמדת אמנות הקרנבל (מנחה: אדם יכין), ותוצרי הסדנה הם חלק מרכזי בתהלוכת העדליידע המתקיימת מדי שנה בפורים בעיר.

ישראל מיוצגת בארגון הבינלאומי של תיאטרוני הבובות, אונימ"ה (UNIMA – Union Internationale de la Marionnette) מיסודו של אונסק"ו. הנציג הישראלי הראשון בו היה דוד בן שלום, ומרכז אונימ"ה ישראל הוקם בשנת 1984 (מייסד: הדס עפרת); יו"ר המרכז כיום היא דקלה כץ.

מקורות והצעות לקריאה נוספת:

אלירז, רפאל ומרום, פטר, הבובה זיוה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1958).

בן ישראל, מרית ומוסנזון-נלקן, רוני, חפץ לב - יסודות תיאטרון הבובות האמנותי (ירושלים: כרמל ותיאטרון הקרון, 2009).

בן שלום, דוד (הונזו), מדריך לבובטרון (הוצאה עצמית, 1986).

יואלי, נעמי, תאטרון הבובות וילדים: ממשחק לאמנות (תל אביב: סל תרבות ארצי, 2008).

יחזקאלי, יהודית, תיאטרון בובות (בן-שמן: מודן, 1988).

עפרת, הדס, שיחות עם בובה - על תיאטרון בובות בן-זמננו (תל אביב: סל תרבות ארצי, 2008).

פארי, מירי, בובה סובבת עולם - מסורות אמנותיות בתיאטרון הבובות (חולון: המוזיאון וביה"ס לאמנות תיאטרון הבובות, 2003).

אתרים:

אמנות הקרנבל בהנחיית אדם יכין: https://www.youtube.com/watch?v=Cu1xLvCdXNY

הבובות האבודות של אבי הבובטרון: https://www.haaretz.co.il/kids/.premium-1.2563874

להקת העץ של פאול לוי: https://vimeo.com/252193619

מוזיאון תאטרון הבובות, חולון: https://www.youtube.com/watch?v=vIhUcPLbEO8

מייסדי הקרון מספרים: https://www.youtube.com/watch?v=hbM4B9LbzXM

הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרוני בובות, ירושלים: https://www.youtube.com/watch?v=PkBAZota4hY