אודות | פרויקט "נימוסי שולחן" | 3 מרץ - 31 ביולי 2018

נימוסי שולחן 

ד"ר שרון אהרונסון-להבי וד"ר ספי הנדלר

"חדר האוכל הוא תיאטרון בו המטבח משמש כאחורי הקלעים והשולחן כבמה. עבור התיאטרון הזה יש למצוא עיצוב ראוי, לבמה יש להתקין תפאורה ולמטבח את העלילה הראויה"

שטאיון-פלסיס (מוריס דאנקור), החיים סביב השולחן בסוף המאה ה-19: תיאוריה, פרקטיקה והיסטוריה של הגסטרונומיה המודרנית, הוצאת פרימן דידו, פאריס, 1894.

« La salle à manger est un théâtre dont la cuisine est la coulisse et la table la scène. À ce théâtre il faut un aménagement; à cette scène , il faut des décors; à cette cuisine , il faut une machination »

Chatillon-Plessis (Maurice Dancourt), La vie à table à la fin du XIXe siècle : théorie, pratique et historique de gastronomie moderne, Firmin-Didot, Paris, 1894

פרויקט "נימוסי שולחן" הנו פרי שיתוף פעולה בין החוג לתולדות האמנות והחוג לאמנות התיאטרון של הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. הפרויקט עוסק בביטויים אמנותיים הקשורים באוכל, בישול, אכילה וגוף ובאופנים המגוונים שיצירות אמנות בוחנות ומשקפות התנהגות אנושית וחברתית דרך אחת מהפעולות הבסיסיות והיומיומיות ביותר. "נימוסי שולחן" כולל תערוכת אמנות עכשווית של אמנים ישראליים ובינלאומיים באוצרות נירית נלסון, הצגת תיאטרון של שניים ממחזותיה הקולינריים של המחזאית הצרפתייה ז'אנין וורמס, "המתכון" (La Recette 1983) ו"קפה ועוגה" (Le Goûter 1971), בביצוע תלמידי החוג לאמנות התיאטרון, אירועים קולינריים באוצרות רונית ורד, וסדרת הרצאות, הקרנות סרטים ומפגשים עם חוקרים מדיסציפלינות שונות בנושאי אוכל, חברה ותרבות.

כותרת הפרויקט, "נימוסי שולחן", רומזת לעמדה האירונית ולעיתים אף החתרנית של היצירות המוצגות, ואשר בהן האוכל אינו רק נושא או דימוי, אלא מטונימיה למערכות יחסים בין בני אדם, מבנים תרבותיים ויחסי כוחות מעמדיים ומגדריים כשאלו חורגים מהנימוס, האטיקט והדקורום. בד בבד עם ההיבטים המטאפוריים הללו, יצירות האמנות והצגות התיאטרון שנבחרו לפרויקט עוסקות בחומריות הממשית של האוכל. הפרויקט בוחן את המתח בין היצריות, הראשוניות, הגופניות ואף הגסות הקשורים באוכל לבין צורות העידון, העיצוב, הִתרבות והאסתטיזציה של מזון.  בפער הזה נחשפים יצרים אנושיים גלויים ומודחקים, חשק, תשוקה, הנאה, תסכול ואף ביטויי אלימות הנקשרים בהכנת מזון ובצריכתו. יצירות האמנות והתיאטרון שאנו מציגים ב"נימוסי שולחן" מזמינות את הצופים להיחשף לפריזמה הייחודית לאמנות אשר הופכת את סוגיית הקולינריה לשאלה מושגית, אתית, ופוליטית ומשחררת את העיסוק באוכל מהמנעד החושי של טעם וריח לטובת מערכים מחשבתיים ורגשיים רחבים יותר.

ריבוי המשמעויות וההקשרים התרבותיים של אוכל וקולינריה היווה גם את הבסיס לאופן שבו "נימוסי שולחן" שובר את הגבולות הדיסציפלינריים בין תיאטרון ואמנות חזותית על ידי הכנסת התיאטרון לגלריה כמו גם על ידי העיסוק בהיבטים מופעיים של האמנות החזותית. התערוכה מהדהדת את מחזותיה של וורמס ובתהליך יצירת ההצגות נחשפו הסטודנטים ליצירות האמנות המוצגות בתערוכה ואשר מקבלות הדהוד חוזר בהצגות עצמן. בנוסף ליצירות האמנות, תצוגת התפריטים ההיסטורית שאצרה רונית ורד מהווה נדבך משמעותי בשבירת הגבולות הדיסציפלינריים המקובלים, ומאפשרת התבוננות מחודשת ב"תפריט" כאובייקט למחקר היסטורי ותרבותי, וכטקסט המהווה שיקוף חזותי ומילולי של תרבות אכילה בזמן ומקום נתונים. לבסוף, מרכזיותו של האוכל כנושא, פרקטיקה אנושית וחברתית, ודימוי מהווה הזדמנות לפריצת גבולות מולטי-דיסציפלינרית הפותחת את "נימוסי שולחן" לתחומי ידע כגון ביולוגיה, לימודי תרבות, קולנוע, משפטים, אנתרופולוגיה, ספרות, היסטוריה, ועוד, ומטרתנו היא להפוך את הגלריה האוניברסיטאית במהלך חודשי הפרויקט לאתר שיח אודות אוכל, תרבות וחברה בהקשרים מגוונים אלו.