קולוקוויום 
סמסטר ב' תשפ"ג
ימי חמישי 12-14
בניין ווב 101

22.6.23

אדר' ג'ימי אסיה
ביה"ס לאדריכלות

לגדול פנימה – מבט משווה על הארץ והעולם

בשנים האחרונות מוקדש מקום מרכזי לפיתוח העיר המודרנית וצמיחתה בתחומי האדריכלות, התכנון העירוני והמדיניות הציבורית. נושא זה מציב אתגרים מורכבים בעלי היבטים החורגים הרבה מעבר למעשה האדריכלי הקונקרטי. בשל צמצום במרחבים פתוחים לבנייה, צפיפות, עלייה במחירי השכירות והנדל"ן, מתחזק הצורך להרחיב את העיר כלפי פנימה, לפתח אותה מבפנים, כתנאי הכרחי להישרדותה בקונטקסט סביבתי מורכב, כאשר משאבי הטבע והקרקע הולכים ואוזלים.

 
רעיון "הגדלת העיר פנימה" מחייב מבט מבפנים על העיר. לשם כך מוטב להיעזר באדריכלים מקומיים המכירים מקרוב את הדופק החברתי הפועם של העיר, על שדות החיכוך והמורכבות שבה. אפשר להסתמך גם על אדריכלים ומתכננים מבחוץ אבל נקודת המוצא צריכה להיות התחשבות ברוח המקומית בלי לנסות לכפות אלמנטים אדריכליים חיצוניים שאינם מותאמים לאופי העיר. הסיכון בצפיפות הוא שערים מסתכלות על הפתרון הקל של בניית מגדלי מגורים שלעתים קרובות יכולים להיות לא הרמוניים עם הסביבה העירונית הקיימת או שהם משמיטים שטחים ירוקים לטובת פיתוח למגורים.

 
המושג "לגדול פנימה" נדון בספרות המחקרית בקרב אדריכלים והפך ברבות השנים לתנאי מחשבה מרכזי בעבודתם של אדריכלים ומתכנני ערים. מבט פנימה כאסטרטגיה עירונית הופך יותר ויותר פופולרי לאור הביקוש ההולך וגובר בדיור ובשל הרצון ליצור אלטרנטיבה להתפשטות העירונית, אשר מסכנת שטחים טבעיים וחקלאיים. במדינת ישראל הפיתוח העירוני ביקש עד כה לשמר את הקשרים בין הסביבה הבנויה לשטחים פתוחים – בתוך הערים ומחוצה לה.  בעבודתי אשתמש במודל האדריכלי ואבחן אותו הן כמצע תיאורטי והן כמצע מעשי. אתייחס בדבריי ליישום של המודל בישראל ובמקומות נוספים בעולם, בעיקר בהלסינקי, בירת פינלנד ובסטוקהולם, בירת שבדיה. ארצה להבין מהם היתרונות של השימוש במודל עבור אוכלוסיית העיר ומדוע מודל זה הכרחי וחיוני עבור התפתחותן של ערים רבות כיום.

אדר' נתלי איתי גוזלן

ביה"ס לאדריכלות

נשים עם מוגבלות במרחב הציבורי

ההרצאה תבחן את מקומן של נשים בעלות מוגבלויות בישראל, תוך התבססות על תפיסה מוסרית פמיניסטית מן העשורים האחרונים. אני אדון על הזכות לעיר בשיח המרחב העירוני השוטף ובהחלטות המדינה, על הזכות לניכוס ושימוש במרחב זה. אתמקד בזכות שלהן להיות שונות ,ושזהותן והקושי שלהן לשוטט במרחב הציבורי הפתוח , גורם להן להידחק אל השוליים  הן מבחינה חברתית וגאוגרפית בישראל .

בישראל כ-1.7 מיליון אנשים עם מוגבלויות, 18 אחוז מהאוכלוסייה בישראל ואני אתמקד במחקר זה בהשלכות על נשים בעלות מוגבלות. שיעור המוגבלות בקרב נשים בישראל גבוה יותר מגברים כ- 47 אחוז ביחס 37 אחוז מגברים לגילאי 65 פלוס  (הלשכה המרכזית לסטטסיטיקה שנים 2019-2022). אני אדגיש את הפער בין זכותם לעיר לבין תהליכי תכנון הנוף המתהווים בארץ .

עבודת התכנון מכוונת לכך שהאדם יתערה בסביבתו והמבנים והסביבה יותאמו למידותיו, לצרכיו , לתחושותיו וישתלבו הרמונית עימה , שכל אחד יוכל להגדיר את עצמו אישית במרחב ולהשתמש  בו באופן חופשי ובטוח.

מושגי רחוב אוניברסליים שנתפסים עבורנו כנורמליים וטבעיים  כגון : מדרכה , מדרגה , גדר ,כיכר , אבן שפה, כביש וכדומה מציבים עבור אנשים עם מוגבלות מחסומים המגדרים ומגדירים את המרחב באופן שעבורם איננו בטוח, לא רק בהיבט הפיזי אלא גם בהיבט החברתי פוליטי שאנו מכוננים מידיי יום. לצערי, החברה שלנו תופסת מרחב זה כנורמטיבי ומהווית היומיום .

אבחן את קבוצת הנשים עם המוגבלות באופן נקודתי ואנסה להוכיח את הקושי הרחב שלהן בהקשר הפמיניסטי המוגבלות ולממשק ביניהם , סוגיות כמו אפלייה כפולה בשל היותן נשים שחלקן אימהות, אלמנות, או מבוגרות הנאלצות להתמודד עם החלטות מדיניות הפוגעות בהן ומאבדות בשל כך את העצמאות והביטחון ונדחקות לשולי החברה.

אציג מקרי בוחן שונים בעולם  המדגישים את הניסיונות לנסח צדק חברתי עם נשים עם מוגבלויות בפעולות תכנוניות במרחב הציבורי ואנסח מאפיינים במרחב העירוני בישראל המדגישים כי זכות לעיר לא מתקיימת ומייצרת אי צדק חברתי חוסר שוויון ותלות עבור האדם המוגבל , ובכך שוללת ממנו את הזכות לשוויונות פעילה בחברה .