הרצאה במסגרת הקולוקוויום: ההשוואה המחוללת והזיווג הסידרתי
02 בנובמבר 2020, 12:15
ביום שני הקרוב, 2.11, ירצה ד"ר רועי קוזלובסקי, ראש ביה"ס לאדריכלות, בנושא: "ההשוואה המחוללת והזיווג הסידרתי".
להלן תקציר ההרצאה:
הפרגון של השוואה וזיווג סידרתי
דומיניק לקפרה מאפיין את ההיסטוריוגרפיה כתחום לשוני קונפליקט שבו אובייקטיביסט, מצבים דוקומנטרי של ידע היסטורי המיישמים נהלים מדעיים סטנדרטיים להתבוננות והערכת ראיות מקיימים אינטראקציה עם המימד הרטורי של ההיסטוריה כצורה של כתיבה שמשחזרת את העבר לזיכרון חי.[ 1] מתח פרודוקטיבי זה רלוונטי במיוחד לביקורת על ההיסטוריה השוואתית. בתחומי ידע מודרניים כגון כלכלה, ביולוגיה או סוציולוגיה, השוואה מצווה על פי הגיון הניכוי. משמש לבדיקת השערה והקמת דפוסים כלליים וחוקים מהפלורליות וההטרוגניות של התופעות. ובכל זאת המבצע הוא במידה מסוימת שרירותית ויצירתית, כ ′′ כל דבר פחות או יותר דומה או שונה מכל דבר אחר על פי אופי או כושר המצאה של הצופה."[2] בהשוואה לעתיקות סווגה כחלק מההמצאה, לא הגיון, ונחשב לצד מטאפורה כטרפ ספרותי -- האנלוגיה.[3]
אז מה ההשלכות האידאולוגיות של השוואה למחקר הארכיטקטורה? מהן הנקודות העיוורות של הגישה הזו, ההיבטים האלה של הארכיטקטורה שחולקים במבט השוואתי או מעוותים אותה? שאלות אלו יטופלו מבחינה היסטורית. היסטוריות אדריכליות השוואתיות יצאו במאה התשע עשרה כשיטה דומיננטית להפרת העקרונות השולטים בפיתוח סגנון אדריכלי. לאחר שגזל בשיטות היסטוריוגרפיות פירשו את הייצור והקבלת עבודות הארכיטקטורה בתוך רשת צפופה של כוחות חברתיים ותצורות תרבותיות, המשיכו הופעות השוואתיות לגזור ברגעים של משבר משמעת כתרגול רטוריקלי קטן שמטרתו לערער את יציבות הנרטיב המבוסס של היסטוריה אדריכלית. התקציר ההיסטורי הקשה הזה ינחה את ניתוח הסוכנות להשוואה להיסטוריה אדריכלית.
ההרצאה תתמקד בזיווג, המשתמש במספר המינימלי של תיקים לעומת שניים. מכיוון שמנגנון זה מהווה את מושא הידע על ידי הקמת מערכת יחסים בין שני חפצים דיסקרטיים, הוא מעלה מארח של חששות מתודולוגיות, תיאורטיות והיסטוריוגרפיות, ביניהם הקריטריונים לבחירת המקרים, המושגים שבהם מעריכים את ההבדלים והדמיון שלהם ועושים משמעותי, הקשר בין תקשורת לשונית ויזואלית, ולבסוף, סוכנות האסתטיקה ביצירות מלגת אדריכלות. Le Corbusier משמש כמקרה מחקר לחקירת זיווג באופן רשמי, כטרפ רטורי, והקשר, כהתערבות דיקורסית בתחום ידע נתון. מאמר זה מנתח את 'אירועים' השוואתיים רצופים שבוצעו בתולדות הארכיטקטורה של קולין רו, ריינר בנהאם, סטניסלאוס פון מוס וביאטריס קולומינה, כדי להתווכח על הניידות של צורה זו ועל תפקידה הדיסקורסיבי כמצב אלטרנטיבי, הנרטיב של חקירה היסטורית. כסדרה, הזיווגים מאשרים מחדש את עמדתו של Le Corbusier כנקודת ההתייחסות המרכזית שבה סובבת ההיסטוריה של המודרניזם. ההרצאה מסתיימת בדיון על זיווג כמדיום לשילוב שיטות היסטוריות למחקר על תאוריה אדריכלית ופדגוגיה.
הקולוקוויום יתקיים בימי שני בשעות 12:15-13:45 דרך ה- zoom.
כל המעוניין לקבל קישור להרצאה מתבקש לפנות לריקי- rickih@tauex.tau.ac.il.
