טקסט אוצרותי

צילום מאירוע פתיחת התערוכה "משהו להיאחז בו", צלם: דניאל חנוך

משהו להיאחז בו| Something To Hold On To
 

בתוך מציאות משתנה ובלתי צפויה, התערוכה "משהו להיאחז בו" מבקשת לעורר מחשבה מחודשת על מערכות יחסים ומתמקדת במחוות של קשר וקרבה בין אמנים. התערוכה מאפשרת להתוודע להבדלים בין התדמית הציבורית ובין החיים הפרטיים של שישה אמנים ואמניות שפעלו בשדה האמנות בישראל. באופן זה היא חושפת היבטים חדשים ומפתיעים בשפתם האמנותית.

 

באמצעות מכתבים, תצלומים, פנקסי סקיצות ויומנים אישיים התערוכה מתחקה אחר מערכות היחסים שעיצבו את פועלם של ששת היוצרים והיוצרות: הזוג הדוויג גרוסמן ורודי להמן, ילידי גרמניה, שהכירו בנעוריהם, הגיעו יחד ארצה ב־ 1933 וביקשו לייסד בה פעילות אמנותית מקומית; הזוג ציונה שמשי ויכין הירש, שנולדו בתל אביב בשנות ה־ 30 ויצירתם הרב־תחומית התהוותה במקביל לשגשוגה של האמנות בישראל; וכן האמנים מנשה קדישמן ויגאל תומרקין, שהיו תלמידיו של להמן בשנות ה־ 50 , הושפעו ממנו כפסלים בתחילת דרכם וקיימו עמו דיאלוג מתמשך. קשרים אלו מבטאים שיח רעיוני, הפריה הדדית והשפעה בין־דורית.

 

חומרי הארכיון, שטרם הוצגו לקהל הרחב, מצביעים על יחסי הגומלין המורכבים בין אהבה ויצירה. הם גם חושפים פערים מרתקים בין מידת הדומיננטיות במערכות היחסים. מכלול החומרים מצביע על גילויים שונים של רגשות המזינים את היצירה האמנותית ומעצימים אותה. הצפייה בהם מזמינה בחינה מחודשת של גוף היצירה המוכר – למשל, באמצעות התוודעות לאופן שבו הירש תיעד את זוגתו בשנתה במשך עשורים, או לדרך שבה גרוסמן המשיכה לאייר את חיי הזוגיות שלה בקווים רכים ונאיביים גם בשנותיה המאוחרות.

 

האמנים המוצגים בתערוכה שאפו, כל אחד ואחת בדרכו.ה, לייסד, לבסס ולהפיץ יצירה מקומית, ויחד הטביעו חותם עמוק על שפת האמנות בישראל. פתיחתה של מגירת הארכיון היא פעולה אינטימית, כמוה כהסטה של וילון אל מרחב אישי ונסתר ביצירתם המשפיעה. ההתוודעות לאופן שבו אמנית תועדה בעקביות, או לפנטזיות רומנטיות של מי שנחשבה לדמות מאופקת ודידקטית, מאפשרת להתייחס אל האמנים כאל חלק מרשת של יחסים אנושיים. התבוננות בקשרים הייחודיים ביניהם מזמנת מעקב אחר החוטים הנמתחים בין פיסות חייהם. החשיפה לחומרים המוצגים מעוררת מחשבה על טבעה של ההיאחזות האנושית – מבחינה פיזית ורגשית כאחד.

 

شيء نتشبث به

 

إبان الواقع المضطرب ودائم التغير الذي نعيشه اليوم، يسعى "شيء نتشبث به" لإلقاء نظرة مختلفة وجديدة على أشكال التواصل والعلاقات التي تربط بين الفنانين. يطلِعِ المعرض زوارّهّ على الفروق بين الصورة العامة والحياة الخاصة لستة فنانين كانوا نشطين في الحقل الفني في إسرائيل.

 

من خلال رسائل، صور فوتوغرافية، دفاتر اسكتشات ويوميات شخصية، يكشف المعرض جوانب جديدة ومختلفة في لغة هؤلاء الفنية، ويتتبع العلاقات التي صاغت وشكلّتّ أعمالهم: هيدويغ غروسمان ورودي ليهمان، زوجان من مواليد ألمانيا التقيا في فتوّّهما وقدِِما في العام 1933 إلى البلاد حيث سعيا لتأسيس حقل فني محلي؛تسيونا شِِمشي وياخين هيرش، زوجان من مواليد تل أبيب في الثلاثينيات تطورت ممارستهما الفنية متعددة التخصصات بالتوازي مع ازدهار الفن في إسرائيل؛ والفنانان منا شيه كاديشمان ويجئال توماركين، اللذان تتلمذا على يد رودي ليهمان في الخمسينيات وتأثرا به كفناني نحت في بداية طريقهما، وحافظا على حوار مستمر معه. تعبر هذه العلاقات عن خطاب مفاهيمي، إثراء متبادل، وتأثير عابر للأجيال.

 

تدلّّ المواد الأرشيفية، التي لم يسبق أن عرِِضََت على الجمهور من قبل، على علاقات التكافل المركبة التي تجمع بين الحب والإبداع، وعلى تفاوتات في درجات الهيمنة في العلاقات. تعرض باقة المواد المتنوعة تعبيرات مختلفة لمشاعر وأحاسيس تُغُذي العمل الفني وتُثُريه. تستدعي مشاهدة المعروضات تأمل الأعمال المألوفة من منظور مختلف، على سبيل المثال من خلال الاطلاع على طريقة توثيق هيرش لزوجته أثناء نومها على مدى عقود، أو مواصلة غروسمان لرسم مشاهد من حياتها الزوجية بخطوط رقيقة وبسيطة، حتى في سنواتها الأخيرة.

 

سعى الفنانون المعروضة أعمالهم هنا، كلٌّّ بطريقته، لترسيخ، صياغة ونشر ممارسة فنية محلية، وخلفوا وراءهم م عا بصمةًً ها مة في لغة الفن في إسرائيل. فتح دُرُج الأرشيف هذا هو بمثابة تجربة حميمة، ككشف ستار نطلّّ من خلفه على حيز شخصي خفي في ممارستهم المؤثرة. الانكشاف على الطريقة التي وُُثِّقّت بها حياة فنانة باستمرار، أو الرغبات العاطفية لفنان اعتُبُر شخصية متحفظة وتربوية، يُتُيح لنا رؤية الفنانين كجزءٍٍ من شبكةٍٍ من العلاقات الإنسانية يتيح تأمل ال لِصِّات الفريدة التي يجمعها تت ب ّع الخيوط التي تربط بين جوانب حياتهم. يُثُير تأملّّ المواد المعروضة التفكير في طبيعة العلاقات الإنسانية، الجسدية والعاطفية على حد سواء.

 

אוצרות התערוכה: רוני כוכבי, עוזרת אוצרת, הגלריה האוניברסיטאית; הילה קופר, מנהלת, הארכיון לתיעוד וחקר האמנות בישראל ע״ש משה ציפר

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>