פרויקט נימוסי שולחן

מאת: ד"ר שרון אהרונסון-להבי וד"ר ספי הנדלר



"חדר האוכל הוא תיאטרון בו המטבח משמש כאחורי הקלעים והשולחן כבמה. עבור התיאטרון הזה יש למצוא עיצוב ראוי, לבמה יש להתקין תפאורה ולמטבח את העלילה הראויה"

שטאיון-פלסיס (מוריס דאנקור), החיים סביב השולחן בסוף המאה ה-19: תיאוריה, פרקטיקה והיסטוריה של הגסטרונומיה המודרנית, הוצאת פרימן דידו, פאריס, 1894.



« La salle à manger est un théâtre dont la cuisine est la coulisse et la table la scène. À ce théâtre il faut un aménagement; à cette scène , il faut des décors; à cette cuisine , il faut une machination »

Chatillon-Plessis (Maurice Dancourt), La vie à table à la fin du XIXe siècle : théorie, pratique et historique de gastronomie moderne, Firmin-Didot, Paris, 1894



"נימוסי שולחן" כולל תערוכת אמנות עכשווית של אמנים ישראליים ובינלאומיים באוצרות נירית נלסון, הצגת תיאטרון של שניים ממחזותיה הקולינריים של המחזאית הצרפתייה ז'אנין וורמס, "המתכון" (La Recette 1983) ו"קפה ועוגה" (Le Goûter 1971), בביצוע תלמידי החוג לאמנות התיאטרון, אירועים קולינריים באוצרות רונית ורד, וסדרת הרצאות, הקרנות סרטים ומפגשים עם חוקרים מדיסציפלינות שונות בנושאי אוכל, חברה ותרבות.



כותרת הפרויקט, "נימוסי שולחן", רומזת לעמדה האירונית ולעיתים אף החתרנית של היצירות המוצגות, ואשר בהן האוכל אינו רק נושא או דימוי, אלא מטונימיה למערכות יחסים בין בני אדם, מבנים תרבותיים ויחסי כוחות מעמדיים ומגדריים כשאלו חורגים מהנימוס, האטיקט והדקורום. בד בבד עם ההיבטים המטאפוריים הללו, יצירות האמנות והצגות התיאטרון שנבחרו לפרויקט עוסקות בחומריות הממשית של האוכל. הפרויקט בוחן את המתח בין היצריות, הראשוניות, הגופניות ואף הגסות הקשורים באוכל לבין צורות העידון, העיצוב, הִתרבות והאסתטיזציה של מזון.  בפער הזה נחשפים יצרים אנושיים גלויים ומודחקים, חשק, תשוקה, הנאה, תסכול ואף ביטויי אלימות הנקשרים בהכנת מזון ובצריכתו. יצירות האמנות והתיאטרון שאנו מציגים ב"נימוסי שולחן" מזמינות את הצופים להיחשף לפריזמה הייחודית לאמנות אשר הופכת את סוגיית הקולינריה לשאלה מושגית, אתית, ופוליטית ומשחררת את העיסוק באוכל מהמנעד החושי של טעם וריח לטובת מערכים מחשבתיים ורגשיים רחבים יותר.



ריבוי המשמעויות וההקשרים התרבותיים של אוכל וקולינריה היווה גם את הבסיס לאופן שבו "נימוסי שולחן" שובר את הגבולות הדיסציפלינריים בין תיאטרון ואמנות חזותית על ידי הכנסת התיאטרון לגלריה כמו גם על ידי העיסוק בהיבטים מופעיים של האמנות החזותית. התערוכה מהדהדת את מחזותיה של וורמס ובתהליך יצירת ההצגות נחשפו הסטודנטים ליצירות האמנות המוצגות בתערוכה ואשר מקבלות הדהוד חוזר בהצגות עצמן. בנוסף ליצירות האמנות, תצוגת התפריטים ההיסטורית שאצרה רונית ורד מהווה נדבך משמעותי בשבירת הגבולות הדיסציפלינריים המקובלים, ומאפשרת התבוננות מחודשת ב"תפריט" כאובייקט למחקר היסטורי ותרבותי, וכטקסט המהווה שיקוף חזותי ומילולי של תרבות אכילה בזמן ומקום נתונים. לבסוף, מרכזיותו של האוכל כנושא, פרקטיקה אנושית וחברתית, ודימוי מהווה הזדמנות לפריצת גבולות מולטי-דיסציפלינרית הפותחת את "נימוסי שולחן" לתחומי ידע כגון ביולוגיה, לימודי תרבות, קולנוע, משפטים, אנתרופולוגיה, ספרות, היסטוריה, ועוד, ומטרתנו היא להפוך את הגלריה האוניברסיטאית במהלך חודשי הפרויקט לאתר שיח אודות אוכל, תרבות וחברה בהקשרים מגוונים אלו.  

טעם הגבול הטוב

מאת: נירית נלסון


וירג׳ניה וולף כתבה בספרה חדר משלך: ״אינך יכולה לחשוב כהלכה, לאהוב כהלכה, לישון כהלכה, אם לא אכלת כהלכה״. משפט זה מגלם את ההכרה כי האוכל אינו רק תנאי הכרחי לשרידות אנושית – הוא רובד בסיסי לקיום תבוני, ליצירת חברה אנושית ולתקשורת בין-אישית. החוקר קלוד פישלר קובע כי אדם אינו ניזון רק מאבות המזון אלא גם מהערך הטמון באוכל – מסמלים, מפנטזיות וממיתוסים המטעינים אותו ברבדי משמעות והופכים אותו לאמצעי תקשורת. עוד הוא מציין שרגישויות למאכלים מסוימים בעולם המערבי קשורות בעודפות (ולא בחוסר), שמולידה פתולוגיות חדשות. נראה שהגוף שלנו שכח לתת לנו רמזים מה כדאי לנו לאכול ומעל לכול מתי עלינו להפסיק לאכול.


בבסיסה של תערוכה זו ניצבת ההכרה כי הימנעות קיצונית מאוכל מצד אחד, לצד צריכה שלו בעודפות מוגזמת מצד שני, הן שתי חריגות מדרך האמצע, הנפגשות באותו מרחב שחצה את גבול הטעם הטוב. המלאות המוגזמת היא מחסור של ריק, ואילו הריקנות המוחלטת היא עודפוּת מוגזמת של החסר.


ההתנזרות המוחלטת מאוכל כמעשה אמנותי פרפורמטיבי שחרג מגבולותיו היא ציר העלילה של הסיפור ) של פרנץ קפקא. גיבור הסיפור צם מול קהל צופים במשך ארבעים יום, עד שהקהל 1922אמן הרעב ( מואס בהופעה. האמן ממשיך לצום בכלוב קרקס במסדרון המכיל רק קש. יום אחד פקח מוצא מתחת לקש את האמן על ערש דווי ושואל אותו מדוע לא אכל. האמן משיב כי אילו היה מוצא אוכל לטעמו היה אוכל ולא עושה מעצמו ספקטקל ומת.


באחרית ימיו, ברגע הסף בין החיים למוות, ג׳ון קייג׳ בחר לעסוק בביטול הגבול בין אוכל לבין ייצוגו באמנות כאשר הפך אותו לחומר גלם של עבודתו הלכה למעשה. בסדרה ״הרישומים האכילים״ הוא יצר סדרת ניירות אכילים ממזונות שונים שליקט ומצמחי מרפא סיניים שלהם נזקק להתמודדות עם כאבי מחלתו. מיכאל סילבר, שהיה השף הראשי בגרנדר מוזיאון קפה, רכש את אחת העבודות מהסדרה ותלה אותה בבית הקפה לצד התפריט. כאשר חגג את עזיבתו בישל את הרישום והגיש אותו כמרק לחבריו בבית הקפה. האמנות נרקחה למזון והשלימה את המהלך הקונספטואלי שהגה קייג׳.  


במסגרת תערוכה זו מוצגים שני מחזות של ז׳אנין וורמס (Jeannine Worms), ״קפה ועוגה״ ו״המתכון״. שני המחזות בנויים סביב תקשורת בין שתי נשים שתוך כדי עיסוקן המוגזם באוכל – פעם באכילת קינוחים ופעם בבישול מנה עיקרית – הן ממפות את ההיררכיה החברתית שבה הן נתונות. בראשון העודפוּת והנהנתנות היא כה גדולה עד שהניואנסים של טעם נמחקים, ואילו בשני התבשיל נשרף – דבר המוביל למעשה אלים. העיסוק באכילה מהדהד את אופי הדמויות – במקרה אחד כנועות ובאחר מרדניות.


ביצירות המוצגות בתערוכה אנו מתוודעים לכך שהרזון קשור למגבלה שהאמן לוקח על עצמו. כיוון שהוא מרחיק עם בחירתו מעל ומעבר למקובל, הוא נפגש בעודפוּת, אשר באה לידי ביטוי בעקביות של פעולתו ובתוצאה החזותית: בצבעוניות, בקומפוזיציה ובבחירת החומרים. היוצרים והיוצרות בתערוכה נותנים ביטוי להיבטים גופניים, לביקורת חברתית ופוליטית, כמו גם למופעי עודפוּת באמצעות גבינה, זיתים, נקניק, עוגיות ושוקולד.

 

המתכון / קפה ועוגה
מאת: ז'אנין וורמס

בימוי: לירון לובל
תרגום ונוסח הצגה: יוסי גולד
עיצוב תפאורה ותלבושות: מאיה בבילה
בהשתתפות (תלמידות החוג לאמנות התיאטרון): ירדן אנדולט | נועה ירקוני | שירי לוטן-פישר | נטה לויט | עדן שושני
דרמטורגיה "המתכון": ויקטוריה מנשרוב
דרמטורגיה ועריכת תרגום "קפה ועוגה": ויקטוריה מנשרוב ומרדכי קטן
ע. במאי: אורי גולעד  |  מפיקה: מעיין מיכל חמו



התיאטרון הקולינרי של ז'אנין וורמס

מאת: ד"ר שרון אהרונסון-להבי


במסגרת פרויקט "נימוסי שולחן" בגלריה האוניברסיטאית עולים שני מחזות "קולינריים" של המחזאית הצרפתייה ז'אנין וורמס (Jeannine Worms), שנולדה בבואנוס איירס ב-1923 ונפטרה בפריז ב-2006. שני המחזות הם: "המתכון" (La Recette, 1983) ו"קפה ועוגה" (Le Goûter, 1971).


וורמס היא מחזאית, סופרת והוגה אשר יצרה ופעלה בצרפת והשתייכה למילייה של מחזאים מוכרים כמו אז'ן יונסקו וז'אן קוקטו. במחזותיה הקולינריים (Pièces culinaires), אסופה הכוללת את "המתכון" ואת "העוגה הגדולה," כמו גם במחזות "קפה ועוגה" או מחזות דקה (מחזות קצרים מאד) כגון "המלח" ו"תפוחים ואגסים", האוכל אינו רק נושא אלא בעיקר מטאפורה ומטונימיה של הביקורת החברתית של וורמס בנושאי מגדר, מעמד, והתנהגות והתנהלות בינאישית. העמדה האירונית והביקורתית במחזותיה מושגת באמצעים קומיים, במבנים דיאלוגיים שנונים ובמתח הקיים בין מבניות דרמטית לוגית לבין יסוד גרוטסקי שמציף את ההתרחשות הדרמטית בפעולות שחורגות מן הדקורום וההיגיון. כך, מעשה פשוט כמו בישול ארוחת ערב יכול להפוך לאירוע החושף פוטנציאל אנושי אלים, וביקור שגרתי של אחר הצהריים בבית קפה הופך פעולה יומיומית כמו פטפוט על קפה ועוגה למרחב טעון שבו השפה נדמית כמאבדת את משמעותה ככלי לתיווך רעיונות הגיוניים, ומאפי פטיסרי אלגנטיים הופכים לסמל לתסכול, רכילות ומאבקי כוחות.


מחזותיה של וורמס עוסקים בנשים ונשיות אולם היא מבטאת בהם עמדה מורכבת ולעיתים אירונית כלפי הפמיניזם. ב"המתכון" אלו הן שתי נשים במעמד נמוך שעובדות כקונסיירז', דיירות בבניין משותף העובדות בתחזוקת הבית, וב"קפה ועוגה" אלו הן שתי נשים ממעמד בינוני-גבוה הנפגשות בפטיסרי לבילוי של אחר הצהריים. תוך שוורמס עוסקת בדילמות בחייהן של הנשים היא אינה חוששת מלבקר בו-זמנית את ה"פמיניזם" ולשאול לגבי יכולתן של דמויותיה לממש את עצמן בתוך ההקשר החברתי, תרבותי ומעמדי שבו הן נתונות. כך היא יוצרת דרמה מורכבת אשר הנה פמיניסטית באופן שבו מביאה לידי ביטוי בימתי קול נשי ופעולות המזוהות עם נשיות (למשל בישול או פטפוט) ובו זמנית בוחנת בהומור, אירוניה ואף גרוטסקיות את הסטראוטיפים אותם נהוג לזהות עם נשים ונשיות.


המתח במחזותיה של וורמס בין העיסוק הממשי באוכל, בישול ואכילה מתעתע, משום שהמחזות הנם בבחינת משלים חברתיים, אלגוריות, כך שהיסודות המטריאליים שמסומנים דרך האוכל והגוף הינם למעשה מטאפורות בימתיות של התנהגות אנושית. כך למשל, השאלה "מה מבשלים" או "מהו המתכון" מתגלה במחזה לא כשאלה העוסקת בפשטות במרכיבים של מנות, על אף שוורמס מקבלת השראה ממרכזיות האוכל בתרבות הקולינרית הצרפתית, אלא כשאלה שהנה בעלת כוח מיתי אודות מערכות היחסים בין בני אדם, יחסי כוחות, מעמד ועוד.  ב"קפה ועוגה" אמנות הקונדיטוריה הצרפתית וההתעסקות הרבה בה, משקפת את המתח בין עידון ואסתטיזציה לבין יצר, דחף, ותשוקה.  בקשר שיצרה הבימאית, לירון לובל, בין שני המחזות המועלים בערב אחד זה לאחר זה באים לידי ביטוי מעברים בין סגנונות בישול ואכילה (ממלוח למתוק), מעברים מעמדיים, ומעברים בין חלל פרטי לציבורי. השולחן שמהווה פריט תפאורה מרכזי בשני המחזות, בעיצובה של מאיה בבילה, אינו רק הרהיט שעליו שתי הנשים ב"המתכון" מבשלות או שולחן בית הקפה ב"קפה ועוגה", אלא ביטוי בימתי קונקרטי לרעיון המרכזי של פרויקט "נימוסי שולחן" העוסק במשמעויות החברתיות הגלומות במפגש האנושי סביב שולחן האוכל.


המחזות "המתכון" ו"קפה ועוגה"  מועלים על ידי תלמידי החוג לאמנות לתיאטרון ותלמידי תכנית המצטיינים בעיצוב במה, קולנוע וטלוויזיה של הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. כחלק מההכשרה האקדמית בתחום התיאטרון ועל פי תכניות ומסלולי ההתמחות שלהם הסטודנטים משחקים, מביימים, מעצבים (תפאורה, תלבושות, תאורה), מפיקים, כותבים תכניות, מייצרים ומפעילים את ההצגות בליווי חונכות מקצועית של הסגל האקדמי של החוג.

המשתה

"המשתה" היא סדרת הרצאות, דיונים ושיחות עם חוקרים ויוצרים מתחומים שונים (היסטוריה, ספרות, קולנוע, אמנות, משפטים, תיאטרון בוטניקה ועוד) המגיעים אלינו לגלריה לדבר על אוכל, תרבות וחברה בהנחייתם של אוצרי הפרויקט "נימוסי שולחן". העיקרון פשוט – בואו לראות את תערוכת האמנות מעוררת המחשבה, ואז הצטרפו אלינו לשעה קלה להרחיב את היריעה בתחומים שונים ומרתקים הנחקרים באוניברסיטה בנושא אוכל.

שלושת הסרטים שיוקרנו במסגרת התערוכה "נימוסי שולחן" הם:

עומ(א)ר / נועה גוטסמן ואסף שוורץ (13 דק'); SOON / בר אלון (15 דק'); טאטא סול / אופיר פרץ  (19 דק')


הסרטים יוקרנו ב- 1/5/18, בשעה 18:00 בגלריה לאמנות אוניברסיטת תל אביב. לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם הבמאים והבמאיות.

	עומ(א)ר / נועה גוטסמן ואסף שוורץ (13 דק', עלילתי)
	עומר בן ה-18 קם בוקר אחד ומגלה שהפך לעומאר, או במילים אחרות – לערבי. המטמורפוזה מתרחשת בדיוק ביום העצמאות של מדינת ישראל.   כעת, הוא נקלע למצב בלתי אפשרי שבו הוא נאלץ לשמור בסוד על זהותו החדשה.
	SOON/ בר אלון (15 דק', עלילתי)
	שלוש נערות בתוך בית ריק, בו הן מתנהלות בטבעיות לפי החוקים שלהן מכירות היטב את החלל ואת המשחק שמתנהל בתוכו.   מי שלא שייך לא בהכרח מבין.
	טאטא סול / אופיר פרץ (19 דק' תיעודי)
	שמונה ימים לאחר שעלתה לארץ מקזבלנקה ויושבה בדירת שיכון במגדל העמק, ארזה סוליקה פרץ את המזוודות בשנית, עלתה על אוטובוס הסוכנות ודרשה לחזור למולדתה.   50 שנים אחרי, עדיין באותה דירה קטנה, היא מספרת לראשונה את הסיפור לנכדה.

ממזנון פועלים למטבח ישראלי חדש
אוצרת: רונית ורד
תחקירנית: לי רוטברט


ארוחה במסעדה היא סוג של מופע, שבו התפריט מספק לסועדים-צופים את פרטי ההצגה לפני תחילתה. תפריטים המתארים את סוגי המאכלים המוגשים בסעודה חגיגית, כתובים על לוח או מוקראים על ידי מארחים וכרוזים, היו נפוצים כבר במשתאות של העת העתיקה. אולם בסעודות אלו ובפונדקים ובטברנות של העידן הטרום-המודרני לא הוצעה לסועדים אפשרות בחירה אישית.


תפריטי מסעדות, כפי שאנחנו מכירים אותם כיום, נולדו בצרפת במאה השמונה-עשרה ובמאה התשע-עשרה. הם החלו להתהוות במקביל לצמיחתו של מוסד המסעדה ולשקף אופן חשיבה מודרני. רשימת המנות הזמינות בתפריטים מציגה את מבחר האפשרויות העומדות בפני הסועדים, אך משמשת גם פרסומת למסעדה. היא מוסיפה רובד נוסף לחוויה החושית ומעידה על הלך הרוח של אלו שחיברו אותו ושל הצרכנים. התפריט מתעד את הארוחה לפני אכילתה, אך נותר גם לאחר שהמזון מתכלה וכך משפיע גם על האופן שבו הוא נצרב בזיכרון.


ישראל היא מדינה צעירה, נטולת מסורת קולינרית מובהקת, היושבת בחבל ארץ עתיק יומין ועשיר בהיסטוריה ובמורשת. תפריטי המסעדות שפעלו ופועלות בארץ ישראל בין שנות עשרים של המאה הקודמת ועד תחילתה של המאה הנוכחית, מעידים על התרבות שהתקיימה במרחב הגיאוגרפי לפני הקמת מדינת ישראל, על הניסיונות לעצב זהות לאומית חדשה לאחר ייסודה, וכן על צמיחתו של מטבח ישראלי הנתון למגוון השפעות. התערוכה "התפריט" אינה מתיימרת להקיף את סיפורן של מאה שנות מסעדנות בארץ. אולם תפריטי בתי האוכל המוצגים בה – ממזנון, דרך מסעדות אתניות ושיפודיות ועד למסעדות של מטבח עילי ובחזרה למזנון – מספקים מבט מיוחד במינו על ההוויה הישראלית. הם מציעים קווים ראשונים לעיסוק מעמיק בהשלכות התרבותיות, החזותיות והקולינריות של התפריט כסמל מקומי-ישראלי.



התערוכה היא חלק מפרויקט "נימוסי שולחן"
אוצרים: ד"ר ספי הנדלר וד"ר שרון אהרונסון-להבי, הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב
ע' אוצר: יפעת פרל
אוצרת אמנות חזותית: נירית נלסון; ע' אוצרת: סמדר צוק
אוצרת קולינרית: רונית ורד
 

כתבות ופרסומים על פרוייקט נימוסי שולחן