הרגישות החדשה

הקולנוע הישראלי זכה בשנים האחרונות להצלחה ניכרת בזירה המקומית והבינלאומית. בהדרגה הוא כובש לעצמו מקום מרכזי בשיח הציבורי בישראל, מגמה הבאה לידי ביטוי גם בתחום המחקר הקולנועי.

ספרו של אריאל שוייצר פותח צוהר לאחת התקופות המרתקות בתולדות הקולנוע הישראלי: הוא מתמקד ב״רגישות החדשה", תנועת הקולנוע המודרני שהתפתחה בארץ בשנות השישים והשבעים.

הספר בוחן את ההיבטים האסתטיים והתמטיים של קולנוע זה, את השפעת הקולנוע המודרני האירופי עליו - במיוחד זאת של הגל החדש הצרפתי - ואת הבסיס הכלכלי שלו.

שוייצר מנתח את סרטי הרגישות החדשה כתגובה לקולנוע הציוני של שנות הארבעים והחמישים, ולז׳אנר הקומדיה העממית (סרטי ה"בורקס״) שהתפתח במקביל אליו.

באמצעות העימות בין שלושה זרמים קולנועיים אלה בוחן הספר את שאלת הזהות התרבותית הישראלית, ושופך אור על התהליכים המרכזיים שעיצבו את השיח התרבותי-אידאולוגי בחברה הישראלית כיום.

ד"ר אריאל שוייצר כתב את עבודת הדוקטורט שלו במחקר קולנועי באוניברסיטת סורבון נובל, ומלמד כיום באוניברסיטת תל אביב ובצרפת.

הוא פרסם מאמרים בכתבי-עת צרפתיים (.Positif, Trafic Vertigo, Cinemaction, Les cahiers du juda'isme)   וישראליים ("אלפיים״, "זמנים״), תרגם לעברית את ״הערות על הסינמטוגראף" מאת הבמאי רובר ברסון, ואצר רטרוספקטיבות קולנועיות על ברסוןן (ישראל, 2000), גודאר (ישראל, 2001) ותנועת הרגישות החדשה (צרפת, 2002).