הגיליון העשירי של "פס יצירה" רואה אור

הגיליון החדש, פרי בוגרי מסלול המצטיינים בביה"ס לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, עוסק בקשרים המרתקים בין קולנוע למוות

20 דצמבר 2021
הגיליון העשירי של "פס יצירה" רואה אור
הדימוי מתוך תמונת השער של הגיליון, צולם ע״י מיכל חזן

פס יצירה: כתב עת לקולנוע, טלוויזיה ומדיה חדשה הוא קובץ מאמרים פרי עטם של בוגרי מסלול המצטיינים בתואר הראשון של ביה"ס לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב. המאמרים, שעוסקים ביצירות קולנועיות וטלוויזיוניות משמעותיות, נכתבים ונערכים במהלך סמינר שנתי בהנחיית מרצי ביה"ס.

 

כיצד נתפס המוות בעדשת המצלמה?

גיליון 10 של פס יצירה עוסק באופן נרחב בקשרים האפשריים בין קולנוע למוות: דימויים דוקומנטריים של מוות, חווית האבל של הצופים בקולנוע, ואיכויות מורבידיות הנוכחות ביצירות קולנועיות וטלוויזיוניות בולטות; בין רוסיה, טייוואן וחברון, בין מלחמת העולם השנייה להכחדה ההמונית של המאה ה-21, המאמרים בגיליון מבקשים לבחון את הדרכים המגוונות בהן נתפס המוות בעדשת המצלמה. הגיליון נכתב במסגרת סמינר מצטיינים שנתי בהנחיית ד״ר אורי לוין ונערך על ידי קטיה אריאלי ומאיה הולנדר.

 

על הסיפור שמאחורי הגיליון אפשר לקרוא גם בדבר העורכות: "אי שם באוקטובר 2020, בשיאה של מגפה קטלנית וקצת לפני מלחמה, התכנסנו כולנו בזום לסמינר המצטיינים של בית הספר לקולנוע וטלוויזיה, על מנת להרהר בשאלה הבאה: מה הקשר בין קולנוע למוות? ד״ר אורי לוין, מנחת הסמינר, הציגה לנו שאלה זו דרך עיניהם של הוגים שונים מתחומי מחקר מגוונים, והפנתה אותנו להרהר בכל מה שמשתמע מתוכה - האם הקולנוע מת? כיצד ניתן לייצג מוות בקולנוע? מהי איכות אסתטית של מוות? וכיצד המצלמה יכולה לשמש ככלי הרג? שאלות אלו ליוו אותנו לאורך השנה, בבואנו לכתוב את אסופת המאמרים המוצגת לפניכם."

 

סרט קינה לכדור הארץ

המאמרים עוסקים, כל אחד בדרכו, בקשר שבין קולנוע למוות, כפי שכותבות העורכות: "כל אחד מאיתנו פנה לנושא הנידון דרך נקודת מבט אחרת: דולב אמתי בוחן את האופן שבו הבמאי פיטר גרינווי נע ביצירתו על הציר שבין אמנות הציור לבין המדיום הקולנועי. קטיה אריאלי מציעה מודל לניתוח חוויית האבל שעובר הצופה בסיומים של סרטים, ובוחנת חוויה זו דרך סרטיו של צ׳ארלי קאופמן. מאיה הולנדר בוחנת את סרטו של דיוויד אטנבורו, על פני האדמה, כסרט קינה שמנכיח את המלנכוליה שבשינויי האקלים. רומי הלקין בוחנת במאמרה את סרטיו של טסאי מינג־ליאנג ומנתחת את האופן שבו הוא משלב אירוניה וסגנון קולנועי ייחודי ביצירתו, על מנת להתאבל על התפוררות החברה האנושית במרחב האורבני. תם וינטראוב לוק מזהה בסרטון שצילם עימאד אבו־שמסייה, המתעד את הירי שביצע החייל אלאור אזריה בחברון, רבדים של עשייה דוקו־אקטיביסטית ופוליטית, וטוענת כי ניתן אף לזהות בסרטון צורה של יצירה דוקומנטרית. מיכל חזן, בהשראת סצנת הסיום של ליקוי חמה, מוצאת בנוכחות המוות בסרטיו של מיכלאנג'לו אנטוניוני קשר ישיר למלחמת העולם השנייה ולהשפעתה הטראומתית על האנושות. יאיר כרמלי בוחן את הצורה שבה סרטיו של אנדריי טרקובסקי מתארים את הליכתה של האנושות אל עבר אבדון, ובמקביל מצביעים על הדרך לגאולה".

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>