האבנים הבוכות

האבנים הבוכות, סטפן טיידה, צילום: אסף ברנר

האבנים הבוכות

סטפן טיידה

"Plan(e)t" מסתיימת עם עבודתו של האמן הצרפתי סטפן טיידה, האבנים הבוכות. סלעי הענק התלויים באוויר מערערים על חוקי הכבידה המוּכרים לנו, תוך שהם מבכים עולם צחיח, נעדר כל רמז לצמחייה או ירק. העבודה פועלת כ"פלא": נדמה כי האבנים מפיקות מים מתוך עצמן, וטפטופן המתמיד מייצר חוויה מדיטטיבית ומסקרנת כאחד. גם עבודה זו, כמו עבודות אחרות בתערוכה, מתפתחת ומשתנה במשך חודשי הצגתה.

האדמה של טיידה מורכבת מאבקת חימר, חומר יסודי בעולם הפיסול, ששימש פַּסָלים לאורך מאות שנים. המים המטפטפים מְפַסלים את אדמת החימר, שנסדקת ומתאחה לסירוגין. סדקים אלה מתכתבים עם סדיקתן של תפיסות מוכרות על אודות הסביבה, שימושנו בה ויכולות ההישרדות שלה לעתיד לבוא.

עבודותיו הקודמות של טיידה עסקו גם הן בשימוש במשאבי טבע ובשינויים הגלויים והנסתרים שמחולל בהם האדם בכלל והאמן בפרט. כדוגמה לכך אפשר לציין את העבודה Détournement ( הֲסָטָה, 2018 )שבוצעה בארמון הקונסיירז'רי שעל איל דה לה סיטה בלב פריז. בעבודה זו הסיט טיידה מים מנהר הסיין והזרים אותם בתעלות עץ לתוך המבנה ההיסטורי, וכך תנועתם שינתה את האור והאקוסטיקה בחלל הפריזאי המרשים והעתיק. בסוף המסלול זרמו המים חזרה לנהר החוצה את פריז, כך שה"משאב" שבו השתמש טיידה בעבודתו שב אל המקור שממנו נלקח. בעבודה הנוכחית טיידה בוחן שוב את שאלת הקול שהמים מפיקים ואת משחקי האור והצבע העדינים שהתערבותו יוצרת במרחב הגלריה.

האסתטיקה הבהירה והנקייה של טיידה מייצרת אשליה של עולם מובן, אך ככל שנשהה בסביבה של עבודותיו נגלה כי הן תמיד מכילות ממד חבוי, עקרוני ועם זאת כמעט בלתי נראה לעין. שאלותיו בנוגע לניצול משאבים מובעות בעבודותיו באמצעים פואטיים, חלומיים ולעיתים אף משחקיים. ההילות המפוחדות שנוצרות סביב טפטופי המים שלו מגלמות את התפתחות הזמן מחד גיסא ואת השהייתו מאידך גיסא. כמו כן, הן משקפות את הכאב הכרוך בתהליך ההתייבשות המאיים על כדור הארץ.