הרצאות הקולוקוויום תלמידי התואר השני בביה"ס
החל משבוע זה ועד לסוף הסמסטר ירצו במסגרת הקולוקוויום תלמידי התואר השני בביה"ס.
ענבל תמיר- מבני תעשייה נטושים: בחינת המקרה הישראלי כחלק מתופעה גלובלית והצגת גישת adaptive reuse כאפשרות לשיקומם.
התפתחויות טכנולוגיות זורמות לעולמנו בקצב מסחרר ואתן שינויים בצורות החיים ובאופני העבודה והייצור. בתוך כך, מהפכת התקשורת והוזלת אמצעי התחבורה הבין-יבשתיים עודדו את תהליך הגלובליזציה והביאו שווקים מקומיים להיפתח אל העולם הגדול. משנפתחו השערים לייבוא, ניצבה התוצרת המקומית בתחרות קשה עם תוצרת זרה, מגוונת וזולה. בניסיון להתמודד עם התחרות החלו חברות רבות לגלות את ההזדמנויות שמעבר לים. הן זיהו פוטנציאל בניצול משאבים וכח אדם זול במדינות מתפתחות, והעבירו לשם את אמצעי הייצור שלהן כדי להפחית בהוצאותיהן ולמקסם את רווחיהן. כך מצאו עצמם מפעלים ברחבי העולם עומדים נטושים ללא כל שימוש. תופעת הגלובליזציה לא פסחה על ישראל והחל משנות ה-90, עם פתיחת השוק הישראלי לעולם, גם ענפי התעשיה הישראליים מתמודדים עם תחרות קשה מול השוק העולמי. אט אט החלו חברות ישראליות לפנות לייבוא זר ולאחר מכן, משירדו הרווחים ועלו הוצאות התחזוקה, נאלצו להעתיק את מפעליהן אל מחוץ לגבולות הארץ. בשנים האחרונות ועד לימים אלו, אנו עדים לקריסת מפעלים בישראל בזה אחר זה: מפעלי טקסטיל, קרמיקה, מוצרי סניטציה ועוד שפיטרו את עובדיהם וסגרו את שעריהם. עם סגירת המפעלים החלו להופיע בנוף המקומי פילים לבנים בדמות מבני תעשיה עזובים. שאלת עתידם מעסיקה שוחרי שימור, כמו גם יזמים שרואים בהם הזדמנות כלכלית-נדל"נית. תופעת פשיטת הרגל של מפעלים בישראל ממשיכה להתרחש בימים אלו ומותירה את חותמה על המרחב בערים וביישובי הפריפריה. גורלם של מבני המפעלים שונה זה מזה, חלקם עומדים נטושים ומהווים מוקד להזנחה בעוד שאחרים נהרסים ונקברים תחת פרויקטי התחדשות עירונית. באין מדיניות ברורה בנושא, נשאלת השאלה האם שימוש מחודש במבנים אלו לא יכול להוות חלופה ראויה להריסתם? והאם וכיצד יש בשימורם והשתמשתם פוטנציאל לתרום לסביבתם ולהוות מנוף להתחדשות עירונית?
ההרצאה תתחלק לשניים: בחלקה הראשון, אציג את הרקע ההיסטורי לתופעת נטישת מפעלים בעולם ובישראל בפרט, כחלק מתופעה גלובלית; בחלקה השני, אציג את גישת ה- ADAPTIVE REUSE ואבחן אותה ככלי אפשרי להתמודדות מקומית עם התופעה, תוך ליווי דוגמאות לפרויקטים מן העולם.
ג'סי פוקס- ידע תכנוני ותקשורת המונים בישראל.
In urban planning, knowledge is of central importance. Scholars have defined planning as collective action informed by knowledge (Friedmann, 1987), as an “epistemology of action” (Vigar, 2012), and as “a process of knowing and learning” (Davoudi, 2015). Plans, meanwhile, have been described, following Foucault’s observation on the “awesome materiality” of language, as “a set of knowledge practices that physically construct a material reality” (Tett and Wolfe, 1991). These material realities, however, are now understood as the product of a broader dialectical process of urban space production, which involves multiple actors and forms of knowledge (Lefebvre, 1991). This study examines the Israeli mass media’s coverage of four types of large-scale plans over a five-year period, and analyzes which types of planning knowledge are communicated in media discourses and which are not, how they are communicated, and how these discourses impact power relations and planning democracy.
ססיליה ויטס- בין זכות היחיד וזכויות הציבור: השפעת יחידים על חזיתות בניינים משותפים.
שיטוט אקראי כמעט בכל שכונה, בכל עיר ברחבי הארץ תפגיש את המבקר עם המרחב הישראלי, הנשען על שיכוניו, אשר קיבלו עם השנים תוספת מפוארת של שכבה מורפולוגית חדשה המורכבת ממדחסי מזגנים, כבלי חשמל, סורגים, מתלי כביסה סוככים ועוד. אלו הפכו עם השנים לחלק בלתי נפרד ממרקם חזיתות הבניינים המקיפים אותנו וככאלה, הפכו לחלק בלתי נפרד מהאסתטיקה של מה שאנו מזהים כנוף העירוני הישראלי הטיפוסי והמוכר. בהתחשב במאמץ העצום שהושקע בתכנון הבניינים לפרטי הפרטים על ידי מיטב האדריכלים וגופי התכנון במהלך השנים, אי אפשר שלא להשתומם מחד, על המהפך שעוברים חזיתות בניינים אלה מה״יעוד״ שלהן בשולחן השרטוט אצל ה״מומחים״ ועד למקום בו הן נמצאות כיום. מאידך הפערים במתן מענה לצרכי הדיירים וחוסר ההצלחה של מעטפת הבניין לתת תשובה לצרכים סביבתיים ואקלימיים, מובילים כפי הנראה בכל פעם למצב הדורש שינוי ע״י משתמשי הקצה - הדיירים. ניכר לאורך השנים, אך במשנה תוקף בשנים האחרונות, שגופי התכנון והעיריות מנסים באמצעות חוקי עזר שונים להגביר את האכיפה הן בשלב התכנון והן לאחר האיכלוס. אולם עושה רושם, שהמציאות חזקה מעל חוק. זאת בניגוד למקובל ערים מערביות אחרות, כמו לונדון למשל, בהם הקפדה על שמירה על חזות הבניינים היא כה קפדנית שגופי האכיפה אף מסתייעים ברחפנים כדי לסרוק חזיתות ולתפוס מפירי חוק סוררים בזמן אמת. ההרצאה תציג ממצאים שעלו במסגרת מחקר בה נסקרו תוספות שנעשו על ידי הדיירים בחזיתות בניינים בשכונת יד אליהו וברמת אביב הירוקה בתל אביב. הממצאים ממחקר זה והדיון שיוצג במסגרת ההרצאה ישמשו כנקודת מוצא לבחינת השאלה: כיצד קבוצות שונות בחברה הישראלית תופסות את האסתטיקה של המרחב המשותף ובאיזה אופן תפישות אלו רותמות ומגייסות אותם ואת גורמי האכיפה לשמירה על מרחבים מתוכננים משותפים.
הקישור לקולוקוויום: ZOOM
