בניין דה-בוטון - ארכיטקטורה ואידיאולוגיה

סיבוב בבית הספר לאדריכלות בניין דה בוטון באוניברסיטת תל אביב | חלון אחורי

סיבוב בבית הספר לאדריכלות בניין דה בוטון באוניברסיטת תל אביב

לא למדתי בבניין דה-בוטון וכדי ללמוד על החוויה במקום פניתי אל א' סטודנטית בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב שהגיבה מיד: "הוא נורא! לחלק מהכיתות אין חלונות. אין אור טבעי כמעט בכלל. החלל המרכזי שלנו הוא כמו צוללת, בלי חלונות ומוקף בסטודיואים כך שאי אפשר לעשות ישיבות בלי שיעברו שם כל הזמן. שנה ה' לומדים במרתף, או כמו שמכנים אותו – הדאנג'ן. מה שטוב זה הפטיואים החמודים, רק חבל שהם לא יותר מטופחים".

את בניין דה-בוטון תכנן האדריכל נחום זולוטוב שהיה לאחד מהמבנים הראשונים (1966) שנבנו בקמפוס אוניברסיטת תל אביב. במקור תוכנן הבניין כקפטריה ולייעוד הזה הוא שימש במשך שנים רבות. אחר כך הפך לבית הספר לאדריכלות ואולם חדר האוכל הענק והמטבח הדו-מפלסי חולקו לחדרים קטנים לשימוש בית הספר.

החזית הצפונית: במקור קפיטריה גדולה שהיתה פתוחה למדשאה, סגורה, היום חדרי סטודיו ומשרדים ממוזגים וסגורים

.

שרפרף

.

א' ממשיכה: "מבחינה אדריכלית אני חושבת שהוא בניין מאד יפה. החלל של הסטודיואים של שנים א'-ב' כנראה היה אופן ספייס וזה היה יכול להיות משגע אם היו משאירים את זה ככה וכולם היו לומדים בחלל אחד ענק ומואר, אבל חילקו אותו והשאירו את הצוללת באמצע".

"בקיצור אני חושבת שמבחינה תפקודית הוא מאד מאד לקוי, בלשון המעטה, וחבל שכשבית הספר לאדריכלות עבר אליו הוא לא השכיל לעבוד עם המבנה שהוא מציע (סטודיואים ענקיים ומשותפים) אלא אנס אותו לכיתות-כיתות קטנות ומחניקות. למרות שבשביל זה אולי הוא לא מספיק גדול, צריך לפחות 3 סטודיואים גדולים (א'-ב', ג'-ד' וה') ויש 2 חללים מחולקים, לא כולל מרתף. בכלל אני חושבת שהחלוקה הכפויה שלו משקפת גישה חינוכית שהיא מאד נוקשה, של ריכוז טוטאלי בעבודה של עצמך בסטודיו, בלי יצירה של איזו פלטפורמה תוססת משותפת ומפרה. אולי חללים משותפים היו עושים את זה. והשיפוץ המוצע – אללה יוסתור. כל מה שצריך זה עוד קומה צנועה שעובדת טוב עם הקיים, שתאפשר לפתוח חלוקות קיימות ולעשות יותר חללים פתוחים ואולי לתת חדר דיונים יותר הגון".

* * *

לא למדתי אדריכלות בתל אביב מסיבה אחת פשוטה: הגעתי לערב בו הציגה את בית הספר מי שעמדה בזמנו בראשו – אלינוער ברזקי. ההצגה היתה באולם של בניין מקסיקו. היא עמדה זקופה במרכז הבמה. חנוטה בחליפה שחורה וחולצה לבנה מעומלנת היטב, שאיתן נראתה כמו איזו קצינה גרמנית סדיסטית. לא אהבתי את איך שהיא דיברה ונראתה ולא חשבתי שמאחת כזו אפשר ללמוד. הסתלקתי מיד מהמקום ונרשמתי למבחנים בבצלאל. כמובן שגם הלכתי לשמוע כמה פעמים את שיעורי הסטודיו של שנה א' שרק חיזקו בי את הרצון ללמוד בירושלים. היום ראשי בתי הספר התחלפו אפילו יותר מפעם אחת ואתם גם האופי של הלימודים. מה שפעם היה למעלה היום הוא למטה וההפך…

היום בניין דה-בוטון נראה בשיא עליבותו, וגם ככה הוא בניין שהשינויים שחלו בו הפכו אותו למבנה שאינו עוד רלוונטי. הקווים הכלליים מאפיינים את המבנים הראשונים של הקמפוס, אלה עם החצרות המרכזיות וחיפוי באבן נסורה. הפתחים הצרים בחזיתות, החצרות הפנימיות שהוזנחו וצומצמו (לטובת הרחבת השירותים) יצרו אפלה כמעט נצחית בחדרים הרבים והפכו אותו לבניין לא רלוונטי.

אז לפני שנכנסתי ל-D9 הרמתי טלפון לאדריכל המבנה נחום זולוטוב כדי לשמוע קצת על הבניין ולאחר מכן גם לדוד רגב שליווה את תכנון הקמפוס החל משנת 1972. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לבני הספל מארכיון אוניברסיטת תל אביב, לנחום זולוטוב, דוד רגב וטולה עמיר (שגם פרסמה ספר מומלץ על עבודותיו של זולוטוב) על התמונות והתכניות ולא' על שהציגה בפני את הבניין.

כאן בבלוג וב-Xnet כתבתי כמה רשימות על פרויקטים שתכנן זולוטוב: (1) המצודה בנאות הכיכר (2) שיכוני זולוטוב באשקלון (3) שיכוני זולוטוב והספריה בבית שמש (4) בניין המרפסות הקופצות הראשון באשקלון (5) בית הנצחה ותרבות בקיבוץ ניצנים (6) בית הכנסת לבני העדה הבבלית בבאר שבע. (7) הדולפינריום בתל אביב (הכתבה האהובה על איתי) (8) וגם כתבתי לאחרונה על אות יקיר העמותה שהוענק לו יחד עם דוד בסט.

.

אולם הקפיטריה בבניין דה-בוטון. מחיצות שהוקמו באולם הפכו אותו לאוסף של חדרים סתמיים טלאי על גבי טלאי (מקור: אוסף נחום זולוטוב, באדיבות טולה עמיר)

.

וכעת בניין דה-בוטון (בפתיחת השיחה, מתייחס זולוטוב לפרויקט נוסף שתכנן לקמפוס אך לא בוצע: בניין מנהלה שאותו תכנן בצמוד לדה-בוטון ועל שטחו היום נמצאת הכיכר ומכלול המבנים שבקצה רחוב איינשטיין):

נחום זולוטוב: "…תכנית האב של האוניברסיטה הנחתה שבכניסה לקמפוס יהיה בניין בצורת פלטה גדולה שתתיישב עם הטופוגרפיה ותתאים לגובה העליון של הקמפוס, כי הרחוב נמצא הרבה יותר נמוך. לא תכננתי משהו על הגג אלא רק פלטה. אם תסתכל בפרספקטיבות של המבנה, תוכל לראות את שתי החצרות הפנימיות של דה בוטון ומתוך כל הפרויקט, רק השלב הזה בוצע".

מ"י: שמתי לב שבכל המבנים שהוקמו בעשור הראשון של הקמפוס ישנה חצר פנימית. האם קבלת הנחיה לשלב חצרות כאלה בבניין?

נ"ז: "לא היתה שום הנחיה לחצר פנימית. כשאתה מתכנן בניין שהוא לא צר וארוך, אלא אתה מתכנן מבנה בו הרוחב גדול יותר ממסדרון עם חדרים משני צידיו, אז אתה נאלץ להוסיף חצר לאוורור ולתאורה. החצרות הן חלק מהפיתרון הפונקציונאלי ונועדו לתת פתרון להחדרת אור, ולא רק להתסמך על תאורה מחלונות בקירות החיצוניים".

מ"י: מה היה הרעיון המרכזי של המבנה?

נ"ז: "הפרויקט היה אמור לבסס את השער לאוניברסיטה. בשונה מהשער היום שמורכב מכיכר גדולה ובית קפה, אני רציתי שער הרבה יותר מבונה ושהכניסה למתחם תהיה ברורה יותר. המשטח העליון משתלב עם המפלס העליון של הקמפוס, עם כיכר שדרכה נכנסים לבניין המנהלה ומתחתיה, במפלס הרחוב, כל המוסדות הנדרשים לקמפוס כמו קפטריה ומועדון לסטודנטים".

מ"י: למה בסוף בנו רק את בניין דה-בוטון ולא השלימו את בניין המינהלה שתכננת?

נ"ז: "אין לי מושג ומעולם לא אמרו לי. הכנתי כבר תכניות עבודה כחלק מהזמנת העבודה שקבלתי לבניין המנהלה. אחרי יציקת היסודות והמקלט של בניין המנהלה, פתאום נפסקה הבנייה. אולי היתה ביקורת חיצונית על כך שהאוניברסיטה מבזבזת כסף כשהיא בונה בניין למנהלה, וראיה לכך ששנים רבות לא הוקם בניין מנהלה בקמפוס".

מ"י: לפחות שילמו לך על התכנון?

נ"ז: "מעניין שאתה שואל… הם עשו בעיות והתקיימה בוררות בעניין השכר המגיע, ולבסוף זכיתי במלוא תביעתי. באותה הזדמנות התבטא מנכ"ל האוניברסיטה, שכל הארכיטקטים פונים בבקשה לקבל עבודות תכנון בקמפוס חוץ ממני. עניתי לו שבאמת אני לא מבקש עבודות ואכן אחר כך האוניברסיטה לא ביקשה ממני יותר בניינים. אצלי זה היה עקרון שלא להציע את עצמי, זה היה גם מעוגן בתקנון 'אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים' של אותם זמנים, כמו גם תעריף מחייב. אבל זה נושא בפני עצמו. עכשיו אני נזכר שעיצבתי את הפלורסנטים כך שיקיפו את אולם הקפטריה בריבוע שהשתלב עם פתחי מיזוג האוויר והיו טענות נגד התכנון הזה. בזמנו דרש מנהל העבודה של האוניברסיטה לשנות את תכנית התאורה ואמר לחשמלאים לשנות. אני אמרתי לו שהוא אמנם המנהל אבל אני האדריכל פה ואני בעל המקצוע שנותן את ההוראות איך לבנות, מה שכמובן לא מצא חן בעיניו. היה לי דימוי של עקשן ועם עקשן לא כדאי לעבוד. דווקא הבניינים שהתעקשתי בהם, קבלתי עליהם פרסים, זה היה כך עם בניין הסופרמרקט ברחוב בן יהודה, בניין השב"כ ופונדק הדרכים בעבדת".

מ"י: איך קבלת את העבודה?

נ"ז: "בזמנו השם שלי הופיע בעיתון לא מעט כי השתתפתי בכל מיני תחרויות. פעם זכיתי במקום ראשון, פעם במקום שני ולפעמים גם בפרס קניה והשם הופיע והיה מוכר".

מ"י: האם לאחר שהושלמה בנייתו של בניין דה בוטון, פנו אליך לתכנן בו שינויים?

נ"ז: "פנו אלי לפני הרבה שנים להוסיף עוד קומה, אך הפרויקט בוטל".

מ"י: כשבקרתי בבניין ראיתי שעברו עליו הרבה מאד שינויים שלדעתי לא היטיבו איתו. עכשיו עזריאלי אמר שיתרום לבניית תוספת של כמה קומות על הבניין הקיים. מה דעתך על כל אותם שינויים שבוצעו ומתוכננים לו?

נ"ז: "בניין הוא דבר חי ומשתנה בהתאם לצרכים. תמיד חבל לי שבאים וסוגרים את החצר הפנימית אבל בעל הבניין הוא בעל הדעה. אני מעולם לא התנגדתי לשינויים בבניינים שבניתי, אך היה ראוי שהשינויים ייעשו על ידי בעל מקצוע ולא שיבוא צבעי או מסגר שיחליט איך וכיצד לשנות. לכל דבר יש אינטרסים ואם היום הולכים לבנות שתי קומות על הבניין זה מפני שהתורם הבטיח לתרום והוא חייב אותם לבנות על פי התכנית שלו".

 *

המטבח (מקור: אוסף נחום זולוטוב, באדיבות טולה עמיר)

*

לא הסתפקתי בדבריו של זולוטוב והתקשרתי לדוד רגב כדי לברר פרטים נוספים קודם כל על הנושאים הבאמת חשובים, כמו מה הגישו בקפיטריה:

דוד רגב: "היה אולם גדול שהזכיר חדר אוכל צבאי והאוכל הוגש בשני מסלולים: מסלול יקר ומסלול יותר זול שאותו כינינו מסלול לעניים. הגישו שם מרק וסלטים והלחם היה מפוזר כבר על השולחנות. בערבים מסויימים היו מזיזים את השולחנות והתקיימו שם ערבי ריקודים".

מ"י: אילו שינויים ליווית בבניין לאורך השנים מתוקף תפקידך באוניברסיטה?

ד"ר: "לאורך השנים היו רצונות להוסיף קומות לבניין. באחד הניסיונות פנינו לזולוטוב שתכנן קומה נוספת לבניין, מקלט תת-קרקעי מתחת לחצר הצפונית ומדרגות חיצוניות. יצאנו אפילו למיכרז וקבלנו היתר בניה אבל הפרויקט בסוף לא יצא אל הפועל".

"זולוטוב שינה אז את כל התפיסה המקורית של הבניין. במקור המטבח תפס את מרבית חלקו המערבי של הבניין והתפרס על פני שתי הקומות, כשכל שאר הקומה העליונה שימשה לאולם אכילה גדול ולצידו שני חדרים נוספים בחלקו המזרחי של הבניין – חדר VIP לאורחים וחדר נוסף לאירועים. ההצעה החדשה של זולוטוב העלתה את כל הקפיטריה לקומה נוספת חדשה, והקומה האמצעית נועדה לשמש את אגודת הסטודנטים".

"לפני כעשר שנים שוב הוצע להרחיב את הבניין, כשהפעם את התכנון ביצעה אדריכלית האוניברסיטה טובה סיגורה, ולאחר מכן הצעה נוספת הוצעה על ידי אברהם יסקי שהיה בזמנו ראש בית הספר. יסקי בזמנו היה חבר של עזריאלי והם היו אמורים לתכנן 5,000 מ"ר בבניין חדש שתוכנן לקום בשטח מגרש החניה שמאחורי בניין מקסיקו. עכשיו משה צור מציע תוספת של 3 קומות חלקיות שכל אחת מהן כוללת 500 מ"ר, אבל יש להצעה הזו התנגדויות רבות בעיקר מקרב המורים בבית הספר".

מ"י: מדוע בוטל בניין המינהלה שתכנן זולוטוב?

ד"ר: חיפשתי בניירות אבל לא הצלחתי לגלות מה היתה הסיבה. סביר להניח שהסיבה היתה מחסור במימון. לאחר שבוטל הבניין שתכנן זולוטוב, הוזמן ב-1973 תכנון חדש לבניין המינהלה מאדריכל אחר, זאב ברן, אך גם התכנון הזה לא יצא אל הפועל והבניין בסוף הוקם שנים רבות לאחר מכן ובמיקום אחר בתכנון האדריכלים אמריו מאיוס [שזכו בתחרות אדריכלים על תכנון הבניין, מ"י].

.

מכתב שקיבלתי שבוע שעבר מהאדריכל נחום זולוטוב

.

לפני כחצי שנה פרסמה האדריכלית טולה עמיר ספר שלם המציג מחבר מעבודותיו של נחום זולוטוב. על הספר כתבתי בקצרה כאן ואני כמובן ממליץ לשים עליו את הידיים.

.

הקמפוס באמצע שנות ה-60: ברקע בתי רמת אביב ב' ואפקה. בניין דה בוטון כמעט משתלב בטופוגרפיה, עדיין בודד ללא המבנים שמקיפים אותו היום. מימינו אפשר לראות את הנחת היסודות לבניין מקסיקו (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

בניין מוסיקה בחזית התמונה ובהמשך בניין דה בוטון. ברקע בתי רמת אביב (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

מבט למזרח: דה בוטון בחזית ואחריו מקסיקו, ספריית סוראסקי. ברקע מימין בית התפוצות במצב שלד ומשמאלו במצב דומה צמד בנייני מדעי החיים – בניין שרמן ובניין בריטניה (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

תכנית הקמפוס המקורית בה בולט בתחתית התכנית בניין המינהלה בצורת X שלא נבנה (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

פרספקטיבה המציגה את המבנים על פי תכנית האב לקמפוס. בניין המינהלה בצורת X מתנשא מעל כולם בחזית כשפלטה בצורת האות ח' מקיפה אותו. הבניין לא נבנה למעט הזרועה הצפונית שהיא בניין דה-בוטון (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

משמאל: תכנית הצבת בניין המינהלה באתר ביחס לרחוב האוניברסיטה ובניין מוסיקה. ניתן לזהות בזרוע השמאלית את בניין דה בוטון עם החצרות הפנימיות – החלק היחיד שנבנה. מימין: תכנית קומה טיפוסית בבניין שלא נבנה (מקור: נחום זולוטוב)

.

מבט מכיוון רחוב האוניברסיטה (היום רחוב מרדכי לבנון) על בניין המינהלה שתוכנן ולא בוצע, ולמטה תכנית הצבה באתר (מקור: נחום זולוטוב)

.

טקסט קצר שמציג את הפרויקט והמעורבים בו ופורסם בזמנו בכתב העת "הנדסה ואדריכלות" (מקור: נחום זולוטוב)

.

מבט על החזית הדרומית שכיום חלק ממנה נחסם על ידי תוספת בנייה מאוחרת (מקור: אוסף נחום זולוטוב, באדיבות טולה עמיר)

.

מבט פרספקטיבי על המבנה, כפי שהופיע על כריכת חוברת לתורמים (מקור: ארכיון אוניברסיטת תל אביב)

.

תצלום מזוית דומה לפרספקטיבה מסוף שנות ה-60 (מקור: אוסף נחום זולוטוב, באדיבות טולה עמיר)

.

וכך נראה היום מאותה זוית.

.

תכנית קומת מרתף = המפלס התחתון (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

תכנית קומת הקרקע (המפלס העליון) בה בולטת הקפיטריה הגדולה ושתי החצרות הפנימיות (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

למעלה: חזית צפונית, למטה: חזית דרומית (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

חתך (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

השימושים השונים בבניין ושיטחם (מקור: הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

קטע בחזית הדרומית: חריכי ירי

.

קטע מהחזית: אבן נסורה ובטון חשוף

.

הפינה הדרום-מערבית

.

החזית המערבית: במקור כניסה למטבח והמחסנים של הקפיטריה, היום חסר שימוש

.

בחזית הדרומית כניסה לבית הספר לאדריכלות, במקור כניסה ישירה לקפיטריה

.

מוזר…

.

משה צור + דוד עזריאלי

.

ההדמיה של הפרויקט העתידי מציגה שמירה על הבניין הקיים ושאר התוספות שנבנו במהלך השנים + תוספת חדשה של מספר קומות

.

במפלס העליון: השטח שבעבר שימש כקפיטריה גדולה ומרכזית של הקמפוס משמש היום כבית הספר לאדריכלות. האולם הגדול חולק לחדרי סטודיו ומשרדים. מימין אחת משתי החצרות הפנימיות

.

מודל מיותם

.

מודל מיותם נוסף

.

הספריה

.

ספרים על המדף

.

מודעות

.

בעבר אולם גדול עם חצר פנימית, היום מסדרון, משרדים וחצר

.

מודל וחצר פנימית. בין שתי החצרות הפנימיות מפרידים חדרי השירותים, שבשונה משאר הבניין אינם מחופים באבן נסורה אלא נותרו בטון חשוף

.

מודל מיותם מבטון

.

סטודיו א-4

.

סטודיו מיותם

.

בעבר חלק מאולם הקפיטריה הגדול, היום חלל משותף לחדרי הסטודיו ובקצהו חצר פנימית

.

מודעה

.

מודל מוכן להגשה 01

.

מודלים מוכנים להגשה 02

.

מודל מוכן להגשה 03

.

לפני כחצי שנה פניתי לכל ראשי בתי הספר לאדריכלות בישראל (ויש 5 + מסלול יחיד לאדריכלות נוף בטכניון) כדי שיציגו כל אחד את ייחודו של בית ספרם. לכתבה המלאה ב-Xnet לחצו כאן. גם ד"ר ערן נוימן מתל אביב ענה על שאלותי והציג את המוסד התל אביבי:

1. מספר תלמידים: כ-400 (במסגרת שלושה תארים).

2. מרצים בולטים: איתן ומיכל קימל-אשכולות, אמיר מן ועמי שנער, דני לזר, אמנון בר אור, שם טוב צרויה (שותף בכיר מיסקי מור סיון).

3. בוגרים בולטים: ליאור ויתקון וליאור ציונוב (זכו בתחרות מוזיאון אום אל פאחם), ניצן קלוש צ'ציק ולירן צ'ציק (זכו בתחרות עיריית נתניה), נעם דביר (כתב אדריכלות בעיתון הארץ), ארז אלה (מרצה בבצלאל ובעל משרד עצמאי), דפנה מתוק (מרצה בבית הספר ושותפה במשרד דני לזר).

4. קורס מיוחד שיוצע במסגרת הלימודים בשנה הבאה: מידי שנה מתקיימות כ-5 סדנאות עם אורחים מחו"ל, אדריכלים ותיאורטיקנים מובילים. עד היום במסגרת הסדנאות התארחו בין השאר גרג לין, אנטואן פיקון וברנרד קאש. בשנה הבאה מתוכננות סדנאות נוספות בהן יתארחו ז'אן לואי כהן, מארי מקלאוד, מרטין ברזני ושני אדריכלים מובילים נוספים שטרם נסגרו עימם הפרטים האחרונים. הסדנאות הן בנות כשבוע ובמסגרתן הסטודנטים נחשפים לעשייה והחשיבה שהם state of the arts באדריכלות היום.

5. ייחודו של בית הספר בתל אביב: חשוב לנו שהבוגרים יהיו מסוגלים להתמודד עם שאלות אדריכליות מורכבות ולהציע דרכים להתמודד איתם באמצעים האדריכליים המשוכללים ביותר. לשם כך, הסטודנטים לומדים את האומנות האדריכלית בצורה מעמיקה. זאת אומרת, איך להתמודד עם שאלות אדריכליות דרך המדיה האדריכלית, זו שבכתב והדיגיטלית. אדריכלים אמורים לדעת לעשות אדריכלות ולא רק לחשוב עליה באופן קונספטואלי, לכן מושם דגש על העשייה והביטוי האדריכלי. בית הספר הוא חלק מאוניברסיטת תל אביב, המאחדת בין לימודי רוח, חברה, אמנויות ומשפטים יחד עם הנדסה, מדעים מדויקים ומדעי החיים. הודות לכך הסטודנטים נחשפים לידע רחב ומגוון ויכולים לפתח עמדה ביקורתית על הידע האנושי ועל האופן שבו האדריכלות צריכה ויכולה להתייחס לשאלות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות. האוניברסיטה פותחת בפניהם אופקים רחבים אליהם הם צריכים להתייחס.

 .

מודל מוכן להגשה 04

.

מודל מוכן להגשה 05

.

שלט לזכר הורי התורמים

.

המדרגות המקשרות בין שני המפלסים. בעבר היה פתח רחב היכן שהיום דלתות הזכוכית ולכן המקום איבד מהפתיחות שלו

.

מבט על המדרגות קודם שנחסמה היציאה במפלס התחתון מבעד לחזית הדרומית (מקור: אוסף נחום זולוטוב, באדיבות טולה עמיר)

.

הכניסה למפלס התחתון מהחזית הצפונית

.

כמו בכל שאר המבנים בקמפוס, גם כאן מצוין שם האדריכל, הקבלן ותאריך השלמת הבניין

.

פיתוח השטח: משרד אדריכלי הנוף יהלום-צור

.

החזית הצפונית של המפלס העליון, ברקע בניין מקסיקו

.

המשרד של הבוס?

.

חתול

.

– לקריאה נוספת –

מבנים ואתרים בקמפוס אוניברסיטת תל אביב ברמת אביב עליהם פרסמתי רשימות:

(1) בית הספר למוסיקה, (2) בית הספר לרפואה,

(3) בניין שרת למדעי החינוך

(4) הספריה המרכזית ע"ש סורסקי, (5) בניין תחזוקה,

(6) בניין מקסיקו, (7) אתר ההנצחה לזכר חללי אוניברסיטת תל אביב,

(8) בית הספר למינהל עסקים, (9) ספרית המפות, (10) המעבדה למחקרי תכנון סביבה

(11) שרידי הכפר שיח' מוניס הקבור מתחת לקמפוס, (12) בניין גילמן

(13) בית הספר לאדריכלות בבניין דה-בוטון

(14) סיבוב בבניין שרמן ובניין בריטניה למדעי החיים

(15) סיבוב במנהרות התת-קרקעיות של האוניברסיטה

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • א  ביום 10/07/2012 בשעה 0:27

    כילידת אשקלון זכור לי שהיו אומרים "אני גר בזולוטוב" והתכוונו לבניין שעמד בסמוך לתחנה המרכזית. רק עכשיו אני מקשרת ששם הבניין כשם יוצרו. ואכן המוטיבים המוכרים: העמודים והקווים הישרים, הבטון והלבנים, ניתן לראותם בבניין שעמד שם כבר לפני 50 שנה והיה נקודת ציון חשובה בעיר אשקלון.

  • אסתר  ביום 10/07/2012 בשעה 9:14

    היה מעניין לקרוא את חווית המשתמש של מי שאכלו בקפיטריה ההיא, שאינה דומה כלל לקפיטריות בנות ימינו. השימוש החדש גרם לבניין מבולבל לגמרי המצדיק את האמרה "הסנדלר הולך יחף" ולדעתי יש להוסיף לו המשך "והאדריכל גר בבית עקום". מעניינת גם ההתייחסות של האדריכל שהשלים עם השינויים שנעשו במהלך השנים. כל טוב!

  • אביחי  ביום 10/07/2012 בשעה 9:18

    כסטודנט בבית הספר אני חושב שמדובר בסקירה מרתקת, שאני צריך לקרוא ולהתעמק בה לפחות פעם-פעמיים נוספות. כמי שזוכר את אלינוער (לטובה), קצת מפריע לי המשפט "ברזקי בסטייל נאצי". לא כל מרצה קשוחה היא נאצית, ולטעמי זה קצת זילות של המונח.
    מעבר לכך – שאפו.

  • dot  ביום 10/07/2012 בשעה 9:46

    כילידת השכונה ובת לעובד אוניברסיטה בניין דה בוטון כקפיטריה זכור לי ממש מרגע שנפתח. בפעילות הקיץ במסלולי הקיטנה והחוגים לנוער שוחר מדע היינו הולכים לאכול שם צהרים. לפעמים אבא שלי היה מזמין אותי לשבת איתו במנוחה שלו בין הכיתות.
    אחר כך התחלתי ללמוד בבנין מכסיקו (76), אכלתי רקדתי, ביליתי, טיפלתי בעיניני מס, אגודת הסטודנטים. בתחילת שנות ה-90 ניהלתי לזמן קצר את מועדון הסטודנטים שבמעונות. המשרד הראשי היה בבניין דה בוטון.
    הקפיטריה היתה מקום נוח פתוח ומואר והיה כיף לשהות בה… גם המחירים והאוכל היו סבירים.
    בתחילת שנות ה-80 התחילו לפתוח קפיטריות על מכרז כמעט בכול בניין, הקפיטריה בבוטון הדלדלה כי היתה רחוקה מבניני הלימוד ושימשה בעיקר לאירועי הריקוד והפעילות של הסטודנטים.
    כשהתחילו לחשוב על מסלול ללימודי אדריכלות תיכננו ולמדו ב'עתידים'. תכננו להעביר את העניין לדה בוטון וכבר אז חשבתי שאבסורדי להכניס בית ספר לאדריכלות לחלל של הקפיטריה. בדיעבד הסתבר לי שקיימת בארץ תופעה שכול המבנים שמכילים בתי ספר לאדריכלות (ועיצוב) לוקים בבעיות קשות (אולי פרט לבניין ויצו בחיפה – פשוט כי לא ממש בדקתי) אולי ככה זה בכול מקרה, אבל כאן ה הפער צורם במיוחד…

  • טלי  ביום 04/03/2013 בשעה 19:52

    אומרים שלומדים מטעויות הכי טוב אז… 🙂

כתיבת תגובה

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>