רטרוספקטיבה ליוצרת נינה מנקס, מרצה אורחת בחוג לקולנוע וטלויזיה ע"ש כץ

עבודותיה הייחודיות של נינה מנקס שימשו לאחרונה כנושא לאירועי רטרוספקטיבה רבים, הכוללים את פסטיבל הקולנוע הבינלאומי באתונה והביאנלה לאמנות ביוון (2007), פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בפראג בצ`כיה (2008), פסטיבל הקולנוע ברומא, איטליה (2008), ופסטיבל הקולנוע הבינלאומי בוינה, אוסטריה (2007), שם הוכרזה מנקס כאחת הדמויות החשובות בקולנוע של הגל החדש הפמיניסטי. הרטרוספקטיבה האחרונה שלה התקיימה בחודש שעבר בברלין ב kino arsenal בתמיכת ה-DAAD. 

סרטה החדש, "PHANTOM LOVE" שהוצג לראשונה בפסטיבל סנדאנס יוקרן במסגרת הרטרוספקטיבה ב 11/11 בתל אביב, ב-12/11 בחיפה וב-13/11 בירושלים. הסרט בכיכובה של השחקנית הישראלית מרינה שויף וצולם בארה"ב ובהודו. 
חמישה סרטים באורך מלא של הבמאית, המתגוררת בלוס אנג`לס, עוסקים בנשים העוברות תהליכים מכאיבים של גילוי עצמי. למשל, סרטה מ-1983, "העצב הגדול של זוהרה", שמתחקה אחרי מסע הרוחני של נערה הנודדת ממאה שערים לכפר מרוחק במדינה ערבית, ומנסה לפגוש טריטוריות חסומות בתוך עצמה, או הסרט "מלכת היהלומים" מ-1991 העוסק בבדידותה של אישה. הסרט השישי, שצולם בלבנון ב-2005, יוצא דופן במכלול יצירתה ועוסק בעולמם של גברים; "Massaker" (טבח) מתעד כמה מלוחמי הפלנגות הנוצריות שהשתתפו בטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה ב-1982. הסרט זכה בפסטיבל ברלין בפרס פיפרסקי מטעם מבקרי הקולנוע, והוקרן בעוד מספר רב של פסטיבלים ברחבי העולם. 
חשוב לציין כי נינה היא אחת היוצרות הבודדות בעולם המצלמת בעצמה את כל סרטיה. לאחרונה זכתה מנקס במלגת פולברייט היוקרתית והיא תשמש בשנת הלימודים הנוכחית מרצה אורחת בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב. 
קטעי עיתונות מהתקופה האחרונה 

הצהרתו של סטנלי קובריק: "אם ניתן לכתוב את זה או לחשוב על זה, ניתן לצלם את זה", מקבלת אישור מהמם בסרט "אהבה דמיונית". מאז Werckmeister Harmonies של הבמאית בלה טאר לא נראה סרט שחור-לבן מדהים שכזה, קיצוני ויפהפה, קולנוע טהור ופשוט אחד מהסרטים הטובים של השנה! 
- רוברט קוהלר, "וראייטי" 

חזק ובעל השפעה! חזיון עוצמתי ומפתה... מנקס היא אחת מהיוצרות היותר פרובוקטיביות בקולנוע היום! 
- קווין תומאס, "לוס אנג`לס טיימס" 

"אהבה דמיונית", סרטה האחרון במצלמת 35 מ"מ של נינה מנקס, אחת מיוצרות הקולנוע העצמאיות המובילות של לוס אנג`לס, עושה את הבכורה הניו יורקית שלו במוזיאון "מומה". 
סרטיה העשירים בניואנסים מאופיינים בתמונות חזקות, סוריאליסטיות ולעתים מטרידות, עם פס קול הנבחר בקפידה כדי לבטא את הסימולטניות בין הרגש הנפשי הפנימי לבין העולמות שבחוץ. 
- לורנס קרדיש, אוצר בכיר במחלקת הקולנוע של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק 

שם הסרט מזכיר לי שורה מסרטו הקלאסי של אלן רסנייס, Last Year in Marienbad. אישה א` אומרת: "את כמו יציר דמיון המחכה לבואי." בעבודתו של רסנייס, ההחלטה אם הגיבורות מוצאות סיפוק נתונה רק לפרשנות של הצופה, או אולי לגיבור הגברי. אצל מנקס, לולו תלויה אך ורק בעצמה. "אהבה דמיונית" הוא סרט נוקב, מאתגר ומאד מתגמל, שריתק אותי בעוצמה כל כך חזקה שלבטח הייתי נבהל לו סיכה הייתה נופלת באולם. מתוך המבחר הגדול שצפיתי בו בפסטיבל הסרטים של אדינבורו, התמונות מתוך "אהבה דמיונית" ממשיכות לרדוף אותי. "אהבה דמיונית" הוא יצירה ששומרת על מהות הקולנוע. 
- כריס דוקר, "עין הסרט", סקוטלנד 

אחד מהסרטים הבולטים של השנה מציג את יוצרת הקולנוע האמריקנית נינה מנקס, עם סרטה הסוריאליסטי בשחור לבן, דרמה משפחתית בינלאומית בשם "אהבה דמיונית", שנראה שהולכת להפוך ליורשת הקולנועית של דייויד לינץ`. יהיה חבל מאד לפספס את הכשרון שלה. 
- פול דייל, "הרשימה", בריטניה 

עם "אהבה דמיונית", מוסיפה נינה מנקס יצירה נוספת למבחר המרשים שלה. זהו סיפור על טראומה של אישה ותהליך ההחלמה שלה המסופר על ידי שימוש וירטואוזי בטכניקות קולנוע בסיסיות: מצלמת שחור-לבן 35 מ"מ, זוויות יוצאות מן הכלל ועיצוב סאונד מהדהד. זהו ניצחון לאינטליגנציה הויזואלית וההגינות האסתטית. 
- דייויד אי. ג`יימס, פרופסור ללימודי קולנוע באוניברסיטת USC, לוס אנג`לס